בחזרה שלנו משמורת גרנד טיטון העוצרת נשימה לעיירה ג'קסון הול
נסענו במקביל לשביל אופניים .
הילדים התחננו שנעצור, נפרוק את האופניים ונרשה להם לנסוע באופניים עד העיירה לבד .
ואנו נמשיך עם הקרוואן.
אני בהתחלה מאד חששתי ואפילו הטלתי וטו!
ללא אנגלית ? ואם יקרה משהו בדרך? ואיך עמיחי יעמוד בקצב?
ירון אישי מזער נזקים והחליט שרק הגדולים יסעו כלומר תמיר בן 15, עדי 13 ועינב 11.
ורק 4 מייל כלומר לא קשה במיוחד.
ותמיר מדבר אנגלית מצויין..
טוב …הסכמתי בחשש…
עצרנו בצד הדרך הילדים התרגשו כל כך! טיול אופניים ראשו שלהם לבד בלעדינו.
כל אחד התארגן והופ יצאו לדרך כשאנחנו נוסעים בכביש המקביל.
כמובן שדי מהר איבדנו אותם בקשר עין וסמכנו עליהם שנפגש בכניסה לעיירה.
רק שאני וירון בינתיים עש שיגיעו לכניסה לעיירה, ניצלנו זמנים להכיר את בית חב"ד.
וכבאנו לפגשם הם לא היו…
הדמדומים החלו וגם הדאגות של אמא וף רגשי המצפון איך נתתי לזה לקרות?…
אך עד מהרה הם הופיעו והודיעו שהם בינתיים עד בואנו עשו אלבום תמונות על רקע הנוף המדהים.