יום שישי התעוררנו ב"חוות ברמן" ,בצפון אגם אוקיצ'ובי.
על פי התכנון התעוררנו מוקדם. יש לנו כ- 5 שעות נסיעה בניחותא לטמפה.
ב-10:00 היינו מוכנים לתזוזה …
אחרי שירון הכין בצק, אני בישלתי לשבת והובלתי את הילדים במערכה בארגון הקרוואן לנסיעה.
ביל בעל החווה יצא להפרד מאיתנו. צילומים, מילות פרידה ודרישת שלום לבת ציון רעייתו אשר לא הזדמן לנו לפוגשה… ויצאנו לדרך.
הפעלנו "וויז" ונסענו על כביש שנקרא "ברמן רוד"
ועל שם הכביש הזה יסופר בנפרד בסיפורי דרך
הנסיעה עברה ארוכה, בניחותא בנופים של חוואות אמריקאית.
נסיעה שכולה חוואות אמריקאית חווינו כאן לראשונה בפלורידה!
את הדרך ירון בילה בנהיגה תוך כדי פיצוח גרעינים מלוחים וטעימים…
(אשר שמרנו מהגעל'ה שקרובת משפחה, נגה נתנה לנו בעת ביקור בביתה)
הילדים בילו בצפיה במחשב, קליעת צמות לחלות והכנתן לאפיה
ואני בקריאת חומר על הטיול בקריאה עם עמיחי ובפינוק ירון הנהג במיני מאכלים.
בשעה 13:00 הגענו לחנית בית חב"ד בטמפה ביי.
סמוך למבנה חב"ד ישחניה קטנה וחמודה של בערך 15 רכבים. התלבטנו היכן להציב את הקרוואן.
לאחר התלבטות החלטנו להמתין עד שהרב יגיע ויגיד לנו היכן לחנות.
בנתיים אני הכנתי שניצלים אשר סגרו את מעגל בישולי שבת והילדים החלו להתלבש לשבת.
הרב הגיע בשעה 16:00 והנחה אותנו בחנייה.
החניה היתה מושלמת עבורינו כולל חשמל ומים כאילו נוצרה במיוחד עבורינו.
איזור חב"ד טמפה הינו אזור שקט ונעים ככה שהסביבה היתה פסטורלית.
למצא מקום לשבת אינו מובן מאליו עבורנו.
כל שבת מלווה בהודיה להשגחה העליונה אשר מסייעת בידנו.
הרב הודיע לנו שאין ערוב שבת ולכן נכנסנו לתרגולת "אין ערוב".
לא מוצאים כלום מהקרוואן.
הלכנו כולנו לקבלת שבת ותפילת ערבית .
המניין הערבית היה מצומצם מאוד . 10 אנשים בדיוק . לא כולל אותנו.
בעזרת הנשים היינו הנשים היחידות.
התפילה היתה נעימה כשברקע זיהינו כמה קולות ישראלים.
בתום התפילה הרב הודיע שתפילת שחרית למחרת תהיה ב10:00 וזו מתנ ה כיפית עבורינו.
זו פעם ראשונה במהלך המסע שהתפילה בשעה כזו .
למחרת הבנו שיש אנשים שמגיעים ברגל לאחר שעה הליכה ברגל והרב רוצה לאפשר לרחוקים להספיק ולהגיע.
מחשבה מתחשבת ונכונה .
בתפילת שחרית הגיעו הרבה יותר אנשים. כ20 גברים.
גם עזרת הנשים היתה מלאה .
התפילה עברה בנעימות כשירון עלה לתורה ועמיחי נקרא וניגש בהתרגשות לעטוף ולסגור את ספר התורה.
במהלך התפילה הכרנו את אשת הרב.
בתום הפילה פגשנו את אשת הרב אשר שמה צ'לחה.
(צולם ביום ראשון)
כן .שם חריג היא הסבירה לנו שזה על שם הסבתא העירקית. מדהים!
אשת הרב ערכה את הקידוש כשבנותי מסייעות בידה.
במהלך הכינוס שוחחנו עם אשת הרב ולמדנו על הקהילה.
היא ציידה אותנו בחומר רב על בית חב"ד טמפה ועל הקהילה.
אך מכוון שאין ערוב ניקח אותו רק בתום שבת.
הסתבר שהם שם 31 שנה כאן בטמפה. כרגע הם בתהליך בניית מבנה חדש על הקיים.
גם אנשים חדשים הכרנו . בתום התפילה שוחחנו ארוכות עם אשת הרב אשר בעלה הבין שהשיחה הזו לא תתארך והתחיל בדרכו הביתה.
השיחה התארכה ולמדתי רבות על אשת הרב אשר מדברת עברית באופן מדהים בהתחשב בזה שהיא לא נולדה בישראל.
למדתי על הקשר שלה המיוחד עם כפר חב"ד בישראל. על דרכה המיוחדת בהגשמת תורת הרבי לקרב יהודים בעולם.
אישה מיוחדת עם שם מיוחד!!!
בנוסף הכרנו 2 נשים נוספות :
מינדי ובנותיה
ושרה אנגל
שתיהן שוחחו ברצינות על הרצון לעשות עליה ובתום התפילה שוחחנו ארוכות.
למנדי היה 4 מייל לצעוד לביתה והיא החלה בצעידתה.
הבטחתי להשאיר דרכי תקשורת אצל הרבנית ובכך מינדי ואני נצליח לשמור על קשר.
שרה לא מיהרה ונשארנו לשוחח בחניה כשהילדים וירון מכינים סלטים לארוחה.
גם עם שרה שוחחתי ארוכות .
ועל המפגש עם שרה אנג'ל אפרט בנפרד בסיפורי דרך
במוצא"ש שרה הגיעה לבקר בקרוואן ורק אז הבנתי שהיא נשארה מתום שחרית עד מוצא"ש באזור בית חב"ד מבלי לנסוע.
כעסתי עליה.
הזמנתי אותה ושוחחנו בקרוואן עם כוס תה ובראוניז עד השעה 22:00 .
לאחר נפרדנו עם הבטחה שנשמור על קשר.
ועל מפגש מיוחד עם שרה אנג'ל אפרט בנפרד בסיפורי דרך.
התארגנו למיטות מחר יום מרגש .
אנו עומדים להפגש עם משפחת סניור חברים שפגשנו פעמיים במהלך המסע .