התארחנו באטלנטה ג'ורג'יה אצל משפחת סניור בשבוע זה.
הרבה אנשים, הרבה ילדים ועוד המשפחתון שבביתה.
כולם חביבים. גם ילדי וגם ילדי המשפחה וגם ילדי המשפחתון.
כולפ שופעי אהבה וחום.
ממי בדיוק נדבקה המחלה האל יודע …
סביר להניח מהקטנה התינוקת ביתם של טל ונאוה אשר אימא אמרה (באנגלית כמובן)
"מחלקת את אהבתה בכך שדוחפת אצבעות ידיים לכל פה שבסביבה"
היא קטנה ויונקת ותוך 24 שעות העלתה חום והורידה אותו כאילו לא היה.
אבל ירוני שלי הראשון שנדבק והוא קיבל את זה כמו גבר מצוי.
עם חום, גבוה, חולשה גרון כואב, אב מנוזל ושיעול טורדני…
ממש גבר אמיתי!
ישנה בדיחה מוכרת שאנו מספרים אותה ללא הרף
"אם אישה מנוזלת …אז היא סתם מצוננת.
אם גבר מנוזל… הוא חולה בשפעת!"
אנו לא נגדיר במה הוא חולה
אך הוא נשכב ולא היה מסוגל לנוע…כל גופו כאב.
אני אגלה שירונצוק כבר שנים רבות אמר לי
"לא כיף להיות חולה אצלך בבית. אני רוצה להיות חולה אצל אמא שלי …היא לא מפסיקה לפנק"
אני משתדלת ומשתפרת והפעם כל שעה קיבל תה חם עם לימון!
קיבל משככי כאבים ו"סבל" באהבה את הקוצ'י, מוצ'י ונוצ'י שלי…
ניסיתי לבודד אותו כמה שיותר.
שלא ידבקו האחרים
הוא נח במיטת בחדר הורים מבלי שמישהו מהילדים יפלוש למיטתו.
שבוע קר וחורפי!
כל החלונות סגורים!
איך אפשר לאוורר כך קרוואן ?!
ידעתי שהסיכוי שאף אחד לא ידבק הינו קלוש…
אבל לא התייאשתי והשתדלתי שלא יחבקו וינשקו אותו
שלא יכנסו לחדרו
וגם חלונות פתחנו מידי פעם.
זה לא עזר!
עינבי בת ה11 הראשונה שנדבקה…ככה בקלילות שיעול גרון כואב וחולשה קלה…קצר כזה…
עמיחי בין ה 9 אחריה נפל למשכב עם חום שיעולים טורדניים וחולשה
תמיר בין ה 15 תןך כדי החל להיות חולה …חום חולשה ושיעולים טורדניים…
השבתנו פעילות והמשכנו לחנות את הקרוואן בחניית משפחת סניור ללא יציאה לטיולים.
ימי תקשורת WiFi,סרטים וטלבזיה.
כולם קיבלו דברים מן הטבע תה עם לימון והרבה בצל ירוק שטוב לגרון.
מקהלת השיעולים הייתה בצרמונייה כל כך מטרידה שלא היתה לי ברירה
אלא לפתוח את ארגז התרופות שעד כה היה גנוז ולחפש משהו שיקל עליהם
נמצאו כדורי מציצה להקל על הגרון וכך הם חולקו להם אחת אחת…
המחלה לא פסחה גם על האחרונה חביבה וכל כך רזה.
חנצ'וקה נדבקה וכל כך סבלה.
היא שכבה ללא תנועה ולא אכלה…
יום שלישי משפחת סניור נסעה לקנדה
ואנו תכננו לנסוע לפלורידה.
עקב מחלת ירון הנהג אשר לא היה מסוגל לנוע… דחינו את הנסיעה בעוד יום.
יום רביעי הגיע וירוני עוד אינו מסוגל לבצע נסיעה של 7 שעות.
יום חמישי הגיע.
משפחת בלוט, חברים מישראל מישוב מגורינו מחכים לנו בקיסמי.
קבענו שנבלה עימם שבת. חייבים לנוע.
ירון הציע שאני אנהג ואני כמובן הסכמתי.
ירוני פתח את הנסיעה עד הכביש במהיר -I 95
ואני המשכתי …ואף הגעתי בשלום
ועל נסיעה זו יסופר בנפרד בסיפורי דרך.
לקיסמי הגענו עם שרידי מחלה לעמיחי, תמיר וירון וחנצוקה בשיא…
יאמר לזכותם של כל בני המשפחה שהם היו חולים נסבלים ביותר.
פשוט נשכבו בשקט היכן שהשכבתי אותם.
התפללתי וייחלתי שאף אחד לא ידבק ממשפחת בלוט.
יום ראשון אנו מתוכננים לבלות באורלנדו ב"סי וורלד".
חנצוקה היחידה שמעוכה רציני!
מה עושים? ירון הציעה שנשכיר עגלה באורלנדו.
אחד אחרי השני התאוששו מהמחלה.
אך חנצוקה קיבלה את זה רציני ומשכה ומשכה את החום.
אבל חנצוקה שרדה יוםאורלנדו כמו גדולה!!!
אפילו החברים אמרו שהיא חולה נוחה מאוד…
אכן אכן…אבל היא רזתה כל כך!
דאגנו להאכילה ולהשכותה אבל היא הפכה להיות שדופה…
וככה ברוך ה'
יום אחר יום…היא התאוששה יותר ויותר …אך נשארה שדופה!
ולנו נותר לנו אלא להאביסה 🙂
רגע רגע ומה עם עדי בת ה13 ואנוכי אם המשפחה?
אולי רק הצטננו?….
לא גם את זה ברוך ה' נחסך מעמנו.
אני ועדי צחקנו …
אנו תימניות מאותו זן וצלחנו מחלה זו!
מי יתן שבעזרת ה' יהיה חולי אחרון במסע זו .
אמן סלע!