יום שלישי היום.

משפחת סניור המארחת שלנו מתוכננת היום לנסוע לקנדה.

בקנדה מתגורר אחיו של טל אב המשפחה ואין כמו חנוכה לבקר משפחה.
ניכר היה לחוש שהם אינם מתרגשים מנסיעה זו.
לא משלב האריזה …
לא משלב הנהג והנהיגה…
ולא משלב השהות  עם 5 ילדים ברכב משפחתי 15 שעות.

לאורך כל השבוע שאלתי את טל איך נוהגים כל כך הרבה בלי עצירות
וטל הסביר לי בנחת שזה מן השיגרה.
מתחילים נסיעה בשעה 22:00 בלילה. הילדים ירדמו לפחות עד 9:00 בבוקר כך שישאר להם 6 שעות נסיעה באור יום ועל זה אפשר להתגבר.
בקשר השרדות הנהג …קפה חזק מחזיק אותו ער.
שוב ושוב שאלתי "ללא הפסקה בכלל?"
וטל התעקש ללא הפסקה בכלל!!!!

אתמול היה יום נישואיהם של נאוה וטל והם עדיין לא החלו לארוז לנסיעה זו.
אני מדמינת לעצמי מה אני הייתי עושה אם הייתי נדרשת לנסיעה כזו….
הייתי מכינה רשימות על רשימות .במיוחד שבקנדה קר כל כך!

הייתי מתחילה לארוז שבועיים לפני ולילה לפני הייתי ערה כל הלילה על מנת לסיים ולבדוק.
החיים של נאוה וטל לא בנויים כך.
יש לה  5 ילים בבית ותנוקת ביד.

משפחתון

אי אפשר לעשות בו זמנית הרבה דברים.

הם ברוך ה' לא מפסיקים לארח.

אחרי הבילוי הם נכנסו לנוח ולפי האור שהבחנתי בחלונות, נאוה החלה לארוז לפנות בוקר.

אני חושבת על הנסיעה ומתחילה להלחץ.
אין שמץ סיכוי שירון היה שורד נסיעה רצופה של יותר מחמש שעות!
במהלך כל המסע שלנו…לא התנסנו בנסיעה ארוכה שכזו ואפילו לא חשבנו על תרחיש שכזה.

ומה שהכי הכי הזוי שכל שלב התכנון ל המסע ידענו שלאחר 6 חודשים במסע בתאריך  17/1/2015  תפוג לנו אשרת השהייה בארה"ב.
ואנו נדרש לצאת מגבולות ארה"ב ולחזור ובכך נאריך את האשרה שלנו ב6 חודשים נוספים.
הפכנו והפכנו …
בינואר נהיה בערך בפלורידה.
רשמנו את כל האפשרויות:
לטוס לקובה- לא בטוח לישראלים
לצאת למכסיקו-לא בטוח כתיירים עם קרוואן
לטוס לשוט לאיים הבאמים – יקר כמשפחה

הפתרון הבטוח והזול ביותר שעלה היה לחצות צפונה את ארה"ב לגבול קנדה.
קנדה בעת הזו קפואה ואני לא ששתי מרעיון נסיעה חציית היבשת.
אנו כבר מנוסים!
חצינו את ארה"ב ממדינת וויומינג דרך דרום דקוטה, ויסקונסין, אלינוי, אינדיאנה, אוהיו, פנסילבניה לניו יורק שם פגשנו חברים.
עשינו את זה באופן שפוי ביותר של נסיעות מוקדמות בבוקר ונסיעות מאוחרות בערב.
עשינו עצירת אמצע יום באיזה סיור קצר וארוחת צהריים.
שבועיים אלו יזכרו לכל בני המשפחה כשבועיים מטורפים של נסיעה ארוכה ומתישה.

לא רציתי לחזור על זה!
במיוחד מזג האויר הקפוא שיש בקנדה.
במיוחד שאדרש לארוז ציוד כי אי אפשר להכנס לקנדה עם הקראוון.
מזג האויר הקפוא יגרום לקרוואן נזקים.
נדרש לנוע ברכב שכור.

פשוט הזוי!
על מנת לעשות "השתדלות" ולא להגיע למצב ההזוי הזה…
למדנו תוך כדי המסע על אפשרות נוספת וסדורה והיא לפנות למשרד ההגירה ולהגיש בקשה מסודרת להארכת הויזה.
לשם כך נדרש לעשות זאת די מוקדם ואנו עשינו זאת כבר אוקטובר.

תוך כדי למדנו שכל עוד הגשנו בקשה סדורה אנו במעמד חוקי… אפילו שהתשובה עדיין לא הגיעה.

אז לעת עתה אנו במעמד חוקי!
אנו מקווים שנסיעה  הזויה זו הנדרשת לנו לקנדה תחסך מעמנו!

ואצל משפחת סניור ילידי היבשת זה לא נשמע הזוי בכלל!
הם ארזו כל יום שלישי עד לעת ערמות של ציוד על ציוד:
תיקי בגדים
תיקי מעילים
אמצעי לינה
ואוכל…
לי זה נשמע סיוט! במיוחד למזג האויר הצפוי!

ב22:00 בערך נפרדנו מהם ואיחלנו להם נסיעה טובה.
למחרת שוחחנו עימם מס' פעמים ובצהריים הם כבר היו בקנדה.

קטן עליהם!