טוב ….היה ברור לנו והיינו מוכנים שאחרי ילוסטון אשר בוויומינג נדרש להגביר את הקצב וולהתקדם לכיוון מזרח ארה"ב בקצב מהיר יחסית, מהסיבות:
- אין הרבה מה לראות במרכז אמריקה
- על מנת להיות במזרח בסתיו ולא להגיע לחורף
- קבענו עם חברים בפנסילבניה ( תושבי מקום מגורינו "נחושה ") אשר שוהים שנה בארהב.
- תוך כדי נוסף לנו מניע. נוסף להקביר קצב התקדמות במסלול. משפחת שפיר ,חברים ממקום מגורינו "נחושה " מגיעים לטיול בארהב וישהו בניארה פולס באזור התאריכים שלנו.
אם רוצים להיפגש במקום ספציפי אז נדרש לוח זמנים מדוייק!
ישבנו על המסלול והלוז והמשמעות היא נסיעה בכביש 90 המפורסם רוב הזמן ועצירות קצרות לארוחות ונגיעה באתר קטן מידי יום כ7 שעות נסיעה.
כך מצאנו את עצמנו כמו בתאור ספר המטיילים , מיום שלישי ועד שלישי נוסעים במישורים הגדולים של מרכז אמריקה
חצינו את וויומינג ארץ הרודיאו
חצינו את דרום דקוטה ארץ הגבעות השחורות הגבעות השחורות
חצינו את מינסוטה ארץ 10,000 האגמים
חצינו את ויסקונסין ארץ משקי החלב
בדרכינו לשיקגו אשר באלינוי…..
ואת כל הנסיעות במישורים הגדולים חילקנו לשעות בוקר מוקדמות או לילה מאוחרות שהילדים ישנים אך כמובן שמידי יום היו גם נסיעות יום והמישורים חולפים על פנינו בגווני ירוק בהיר ועד ירוק כהה.
מהזריחה ועד השקיעה
מרבדי עשב ירוק על מרבדים אינסופים אשר מידי פעם מנוקדים במבנים או באגמים…
.
שדות תירס על שדות תירס בשלבי צמיחה שונים..איך לא!?
דרום דקוטה נחשבת כמייצרת התירס הגדולה בעולם!
קילומטרים על קילומטרים של שדות תירס עד האופק הרחוק. מימין ומשמאל .
ואנחנו אכלנו תירס מידי יום .
כל כך טרי ועסיסי. 3 דקות במים רוותחים והוא מוכן!
וכל כך טעים!
והילדים שהיו מוכנים לנסיעות הארוכות ולנוף החדגוני נערכו לצפיה בסרטים במחשב. הרבה סרטים…
ובכל זאת מידי פעם הציצו בחלון ואמרו שזה לא נגמר….
ואנו חשבנו במושגי ישראל כמה מים נדרש כדי לגדל מרחבים מוריקים.
והחלטנו שמים לא חסר להם!
כל המרחבים זרועים ומנוקדים באגמים נחלים וושלוליות מים….ועוד מים שעשו חשק לעצור ולשכשך רגליים בהם!
את המרחבים הירוקים ושדות התירס הם לא ישכחו במיוחד לאחר שביקרנו בהןכל התירס אשר מצופה כולו בקלחי תירס בגוונים שונים.
הנוף משתנה ככל שמגיעים למזרח ארהב ואנחנו כבר מתגעגעים לירוק הזה
