אביגיל ורחלי הן 2 אחיות
את האחות הראשונה אביגיל הכרנו לפני כחודשיים במניין סאנרייז אשר בו התארחנו 6 שבתות
6 שבתות במניין אחד זה להכיר את כולם
וכך בשבת הראשונה הכרנו את אביגיל
בשבת השנייה כבר העמקנו את ההכרות עם אביגיל בתוך מעגל הנשים
ובהמשך פגשנו גם את משפחתה של אביגייל כלומר את אחותה רחלי אשר הגיעה לבקר מסן פרנסיסקו
לא רק הכרנו גם יצאנו לבלות יחדיו בבבילוי ערב בקפה מוצארט
נפרדנו מרחלי אחותה של אביגיל והבטחנו שנשמור על קשר
כי לוס אנג'לס היא במסלול המסע שלנו
והנה הגיע הרגע אנו מתקרבים ללוס אנג'לס ואין לנו מושג היכן נחגוג את ליל הסדר
עקב גודלו של הקרוואן התקשנו למצא בית כנסת אשר יארח אותנו ואת הקרוואן שלנו
פנינו לרחלי והיא סייעה לנו למצא בית הכנסת וחניה ואף גם שוחחה עם הרב
בסופו של דבר התארחנו בווניס ביץ
אבל להיון בלוס אנגלס מבלי לבקר את רחלי…זה לא יתכן!!
במיוחגד עם אחוות האחיות נשמרת
אביגיל אחותה של רחלי הגיעה לבקר מפלורידה לחוג עימה את ליל הסדר
אז לא נבקר את פסגת האחיות ?…כמובן שכן!
קבענו להיפגש ביום ראשון חול המועד של פסח .לקפוץ לביקור קצר…
בין הקצר למציאות היה מרחק גדול!
ראשית התקשנו להיפרד ממשפחת אבועזיז
שנית נתקלנו בכל הפקקים שבלוס אנג'לס
ואחרי שהגענו לבית משפחת רחלי ….כבר היה קשה לשתות קפה ולהמשיך
אז המפגש עם פסגת האחיות התחיל בחניה ברחוב …מזל שהיתה חניה פנויה ברחוב!
אם לא …לא ברור לנו …היכן היינו חונים ! ממש השגחה משמים!
התקבלנו בהמון התרגשות ושמחה
לפגוש את אביגיל ורחלי פעמיים במסע זה…לא שיגרתי
מפגש משפחתי ישראלי נרחב היה שם ..ואנו הצטרפנו לחגיגה!
לא חולפות כמה דקות ומי נכנסת ומצטרפת
הילה, המוכרת שפגשנו בחנות הכשרה…אחיינית של רחלי …עולם קטן!
וחנצוקה נהיה חברה שלה כאילו מאז ומתמיד…
אני הצטרפתי לחלק שהיו במטבח וטרחו במרקחות ובישולים
חלק ישבו ושיחקו שש בש בבלוח מהודר …שהילדים ממש התלהבו ממנו!
טורנירים רצו שם…
ומרגע לרגע הזמן חלף
רחלי נשואה לפרסי
וירון הרגיש בבית פרסי אמיתי ונהנה לו מאוירת המשפחתיות
הוזמנו להישאר לארוחה "על האש"
איך אפשר לסרב להצעה שכזאת
ונשארנו למלא את מצוות קורבן הפסח 🙂
השולחן נערך מכל טוב
וכולנו נהנו מהארוחה האמיתית במיוחד מהאורז הפרסי!
כנראה זה מנהג שהנהיגו בבית זה…
בתום הארוחה מישהו רמז שאי אפשר בלי לשיר
והזמירונים הגיעו לשולחן
והחל מרגע זה הסובבים סביב השולחן הטיבו עם קולם בשירה אשר ממש
גרמה לגעגועים למשפחה ,חברים ולמולדת….
גם אניו גם ירון נהנו כלכך!
את המפגש סיימנו ממש מאוחר ובערך בשעה 22:00
יצאנו אל הדרכים….בדרכנו לסנטה ברברה
רחלי שאלה …היכן נלון וענינו לה "משהו בדרך…"
ממש לא היה לנו מושג
התכוונו למצא איזור מנוחה לנהגים וכך עשינו
הילדים נרדמו כבר בדרך
אנו עצרנו בחניון משאיות שקט דוממנו מנוע וחיש קל נרדמנו
עייפים ושבעים מקורבן הפסח במפגש פסגת האחיות!