בשלב ההערכות של הטיול מפת ארה"ב נתלתה על הוטרינה בפינת האוכל

מפה גדולה אשר   ממנה הילדים  למדו את מבנה ארה"ב ואת  המדינות שבה.

לומר את האמת גם אני למדתי  ממנה המון.

עד אז  זה לא ממש עניין אותי.

ובשלב המפה התלויה  עברנו  לכ מדינות ארה"ב וסקרנו היכן נהיה והיכן אנו חושבים שלא נגיע.

ובשלב המפה התלויה כמובן שהושטנו את האצבע לכל מדינה אפשרית.

בין היתר כמובן שהושטנו אצבע לפלורידה  אשר נמצאת באצבע הדרום מזרחית של ארה"ב.

ובקצה האצבע יש קצה  שרשרת איים הבולטים אל האוקיינוס.

את שרשרת האיים מחבר כביש מהיר ארוך אשר בנוי על מערכת גשרים משני צידיו מים.

ןבקצה הכביש נמצאת העיירה קי ווסט.

לשם תמיד חלמנו להגיע!

כל מי שנסע  זוכר את הכביש היפיפה הזה.

שאלו אותנו מה תעשו בקי ווסט ווענינו בשחוק " ניגע בקצה ונחזור:-)"

העונה היא עכשיו שיא התיירות ולא הצלחנו להזמין מקום לינה בקמפ בקי ווסט.

מה שנותר לנו לנסוע ולחזור באותו יום.

מרחק של כ-4 שעות ממיאמי ובחזרה….אילת ובחזרה באותו יום!

בלת בריריה זה מה שהקצנו.

היום החל בהשכמה מוקדמת .

אין כמו נסיעה כשהילדים ישנים.

זמן איכות עם ירון . מוזיקה טובה וקפה ועוגעות ששמורות לנסיעות כגון אלו.

השחר עלה עם זריחה יפיפה . יום חדש מרגש עומד בפנינו.

 

אנו כל אוהבים את השעות האלה ….בשקט אפשר לנצל שעול לילה לנסיע אך אנו לא מוותרים על  מראה הזריחה!

נראה כי כל פלורידה חוגגת כל השנה חופשה .

אנו נוסעים אל האיים הנוף בדרך משכר!

צבעי הזריחה מתחלפים מצבעי  האש לתכול צלול….הנשימה נעתקת.

ממש בסמוך לכביש  בנויה מסילת הרכבת אשר בעבר שימשה כדרך הגעה לאיים אך נהרסה בסופ הוריקן והיום רק  תוספת לנופים

ביקשתי מירון שלא יפסיק לנסוע…זה כל כך יפה.

בתום 3 שעות נסיעה מוסעים על כביש שכולו חופים.

חופים יפיפיים שאני  וירון מתפעלים מיופיים  של עצי הדקל המוסיף נופך מיוחד  לפלורידה

הודנו לאל שיצאנו  מוקדם. הגענו ב ערך ב9:00 לקצה של הקצה רצות חוף יפיפה.

ברור היה לנו שאם זו היתה העונה גם בשעה כזו לא היינו מוצאים חניה לקרוואן.

ג'ם ודב חברים מראשית המסע אשר איתם נפגשנו בשנית בתחילת השבוע המליצו לנו להגיע מוקדם על מנת לתפוס חניה.

חניה נמצאה תודה לאל. ממש בקצה כביש מס' 1.

הילדים כבר התעוררו  בהתרגשות למראה החופים והחלו להתארגן ליום חדש.

רוחבו של האי כ3 ק"מ

ואורכו כ6 ק"מ.

אנו קרובים יותר לקובה מאשר למיאמי

כך שסיור באופניים הוא הפתרון לניידות שלנו.

ירון החל לפרוק את זוגות האופניים  והילדים החלו בתרגולת תנועה באופניים.

התחלנו  לנסוע כשירון מוביל את הטור על פי  זכרונו כפי שהכין מראש.

לצידי הדרך בתי נופש רבים

המטרה להגיע לכביש של מרכז העיירה  אשר בו רוב העניין התיירותי.

התחלנו ברכיבה לאורכם של חופים מרהיבים עד שהכביש נגמר והיה נדרש לפנות פניה חדה לתוך בעיירה.

אקלים סוב טרופי

הגענו למרכז העיירה  אשר בה עוברת קרונית מלאה תיירים ….תיירות לשמה!

ושם לא יכולנו שלא להתאפק מלהזמין שתיה ולהתנסות בללגום מיץ  קוקוס  ישר מהפרי.

עצרנו בדוכן אשר ההתקהלות סביבו היתה גדולה.

הסברתי למוכרת שזו פעם ראשונה שלנו בללגום מיץ כגון זה.

והיא הבינה את הפוטנציאל של בחירת קוקוס טוב שמיציו מתוקים   יביא לה פרנסה נוספת….בחרה לנו משהו טוב וגדול.

את הקוקוס היא חוררה במקדחה

את כולם סיקרן טעם המיץ

וכל אחד התנסה בתורו

וגם חן הקטנה אשר הרגישה כוכבת גדולה

ביקשה לבד לבד…יותר גדול ממנה 🙂

תרנגולות המסתובבות בחופשיות ברחוב…בעלי כנף מוגנים אשר פגיעה בהם  גוררת קנס כבד.

ומאות עצי הדקל

במהלך הסיור ביקרנו במבנה אשר שימש  כבית החורף של הנשיא טרומן

כל מקום עצירה נעלו את כל האופניים.

ובבית המינגווי

ומוזאון האומנות

מרכז העיירה  הינו ממש מרכז תיירים  על כל המשתמע.

חנויות על חנויות אשר הציעו את מרכולותם לתיירים

וכמובן שדגמנו את הנקודה המציינת את הקרבה לקובה.

לא צילמתי את טור התיירים הארוך שהמתין לצילום עם נקודה זו…תוך כגי צילמנו והמשכנו.

וגם את השילוט המציין את נקודת תחילתו וסיומו של כביש מס' 1

.זהו הכביש שאנו התחלו אותו מצפון  ארה"ב מיין ונסענו לכל אורכו עד דרום פלורידה.

הקצה שבקצה …קי ווסט.

התרגשות!  שם ביימנו סרטון עשינו זאת …במנגינת רקע  של רוקי .

לקנח היינו חייבים בגלידה כשרה.

אין ברירה הזמן קצר צריך להתחיל לחזור.

הדרך חזרה היתה מלווה בהרבה יותר קרבה אל הים

בכל הזדמנות עצרנו לצפות להנות  מחווית הקרבה לים

המיוחד כאן שראינו בעלי חיים אשר חיים בניחותה כל כך קרוב לתיירים

 

 

השתדלנו להענות לצרכי הילדים.

כל פעם שמישהו ביק לעצור ולצפות במשהו…זה מה שעשינו….רק שלא ערגישו החמצה.

בדרך  זו גילינו פינות חמד

 

הגענו לקרוואן גדושי מראות ,עייפים ורעבים.

ערכנו שולחן על החוף הצמוד…עוד רגע הנאה מחוף עצי דקל.

התקפנו והתחלנו נסיעה.

גם כאן חשוב היה לנו להנות מהשקיעה ולכן בדיוק בזמן יצאנו לנסיעה חזרה.

האורןת בשמיים התחלפו שוב

וגם כאן רצינו להנות ולהנות מהשקיעה.

השקיעה היתה בכיוון ההפוך לנסיעתינו ולכן

עצרנו בכל הזדמנות שאיפשר הכביש

 

עוד כחצי שעה היא תעלם ואז ניסע בלשיכה.

חייבים להנות. מי יודע אם נחזור לכאן עוד בעתיד?…

ושוב עצרנו בכביש הארוך והיפיפה

הילדים היו בטוחים שהם הבחינו בכריש והחלו לקרא קריאות התרגשוץ

 

אין מילים וקשה לתאר את יפי השקיעה.

הכל נראה כמו חלום.

הבוקר החל עם הזריחה והסתיים אל השקיעה

      

רגעי אור אחרונים והעלטה יורדת.

תמה חווית קי ווסט אשר תשאר בזכרון בזכות התמונות