אז היכן נהיה בדיוק  ביום הכיפורים… לא ידענו .

השאלה השגורה  בפי אנשים היכן תהיו בחגים? ועוד חג עבר ועוד חג עבר והגענו ליום הכיפורים. כמו כל החגים אנו משתדלים לשהות בסמוך לקהילה ספרדית.

 שבוע לפני יום הכיפורים היינו במיין שהיא המדינה הצפון מזרחית ביותר בארה"ב.

בבדיקה שירון אישי עשה, הוא הבין שהקהילה הספרדית הקרובה ביותר היא בבוסטון.

כשירון בדק בתי כנסת ספרדים בפרוורי בוסטון הוא ראה בגוגל ארצ שאין חניות בסמוך אל בתי הכנסת, כך שלחנות לידם זהבלתי אפשרי.

קרובי משפחה אין לנו בבוסטון אך לירון חבר אשר הוא ומשפחתו היו בשליחות בבוסטון שנתיים.

כמובן שירון יצר קשר עימו ותומר החבר יצר קשר עם הקהילה וביקש לבדוק אם מישהו מהקהילה יכול לארח אותנו בחניה לקרוואן שלנו.

ואכן לאחר מספר טלפונים קיבלנו פרטים של משפחה אשר הזמינה אותנו לחנות בחניה שלה.

חניה לקראוון בעיר זה לא מובן מאליו ולבטח לא בבוסטון ולכן מאוד שמחנו.

ירון יצר קשר עם המארח ג'סי אשר נתן לנו את כתובת ביתם.

כשירון בדק במפה את מיקום בית המארח גילה שהוא מאוד קרוב לבית הכנסת הספרדי …וזה משמיים!

את הנסיעה לבוסטון ממיין החלטנו לעשות כנסיעה לילית ביום חמישי וזאת על מנת להגיע לסליחות.

ואכן הגענו לקראת חמש בבוקר ואיתרנו את בית הכנסת בית אל אשר עדכנו אותנו שבמרתף שלה יש מניין ספרדי.

בעודינו ממתינים אנו נבחינים במכוניות שמגיעות וחונות אך ההאנשים נכנסים למבנה שממול לבית הכנסת.

הסתבר שבמבנה ממול יש מניין ובו סליחות.

ירון החנה את הקראוון ברחוב הסמוך מול בית מגורים ענק ואני פיללתי שלא תגיע ניידת משטרה ותפנה אותנו.עיר את תמיר ושניהם הלכו לסליחות אחרונות לפני כיפור.

ובדיעבד הסתבר שזה מניין ספרדי "בית ששון" שהיה פעם במרתף של בית הכנסת ממול.

שמחנו שהכל קרוב ויצאנו לאתר את כתובת ג'סי .

איתרנו במהרה את הבית

. נכנסו אמרנו שלום והכרנו את נעמי רעייתו של ג'סי.

נעמי קיבלה אותנו במאור פנים, הסבירה לנו וכיוונה אותנו לחיבור מים וחשמל.

(ופה אמרתי לעצמי שטוב שירון מאורגן עם חיבורים ומאריכים לחשמל ומים)

זכינו בחנייה רחבה ועוד איזה חניה!

בצל עץ עבות אשר עובי גזעו מעיד על אריכות ימים

הכרנו משפחה נחמדה אשר לה שלושה ילדים,איילת,אביטל ועוד בן אשר בקולג'

ואף הכרנו להם את הקרוואן

את ג'סי אב המשפחה עדיין לא הכרנו אישית. למדנו שהוא ביום עבודה שיגרתי כפרופסור למשפטים באוניברסיטת הווארד.

לאחר מכן קיבלנו הכוונה מנעמי האם למרכז קניות ויצאנו להתארגן.

הניווט למרכז הקניות עבר בהצלחה וגם החניה…זה לא דבר מובן מאליו בעיר.

סיימנו את הקניות וופרחים למארחים וחזרנו לבישולים, אפיה והתארגנות לחג.

וגם ברחובות בוסטון השלכת ובמיוחד ברחוב בית המשפחה במארחת.

מאוד נהנו לשבת ולסעוד ארוחת צהריים בדשא הרחוב כשהשלכת מסביב.

ירון החליט שראוי לסעודת סיום הצום… עוגת שמרים והחל להכין בצק יחד עם הילדים

ואני התחלתי להכין 2 ארוחות לפחות.

אנו נוהגים לסעוד 5 ארוחות ביום טרם כניסת החג.

בתפריט לארוחת צהריים -ספגטי בולונז

בתפריט לסעודה אחרוונה מרק עוף ואורז

בנתיים ותוך כדי ג'סי הגיעה ברכיבה על אופניים. למדנ שג'סי בחור ספורטיבי והוא נוסע מידי יום 40 דקות באופניים למקום עבודתו.

גם ג'סי ברך אותנו כאורחיו וניגש להתארגן לחג.

והילדים כבר מאורגנים  לחג

האפייה הסתיימה ממש בסמוך לתחילת הצום וירון שלח עוגת שמרים למארחים.

יום הכיפורים התאפיין במזג אויר קריר וגשום דבר שמקל על הצום.

לתפילת ערבית הלכנו בין טיפות הגשם וכשנכנסתי לעזרת הנשים לא היתה משהי אשר לא הסתכלה ובחנה אותי.

כשהתיישבתי פנתה אלי חיה והציגה את עצמה כאשת רב הקהילה אבינועם דורני.

ממנה שלמדתי שכבר כל הקהילה מכירה אותנו עקב המייל שהרב הפיץ בקהילה בנוגע לאירוח שלנו.

בין תפילה ותפילה צעדנו לבית הכנסת מרחק של כ 300 מטר מהחניה לבית הכנסת כשכל הדרך טובלת בשלכת.

מאוד נהנו מהתפילות …רק שלא היינו מורגלים לתפילה ללא הפוגת צהריים. עקב מרחק המגורים של המתפללים הם נוהגים להתחיל את התפילה מאוחר ולא לעשות הפסקת צהריים.

בתום הצום ג'סי המארח הזמין אותנו לסעודה מפסקת ואנו נענו להזמנה ברצון יחד עם עוגת השושנים שירון והבנות אפו.

זו הייתה הזדמנות מצויינת עבורנו להכיר יותר את המשפחה, לשוחח וללמוד על בוסטון

ועבורם ללמוד עלינו ועל המסע שלנו.

ואכן בתום סעודת מפסקת נפתחו המפות וקיבלנו הסברים היכן כדאי לנו לטייל בבוסטון יום למחרת.

ג'סי הציע עזרה בכך שנשאיר את הקראוון בחניה שלהם ונצא בסאבווי…ואנחנו אמרנו

ירון לאחר מכן התיישב ביתר קפדנות על איתור מקומות חניה במרכז בוסטון והוחלט שנצא עם הקראוון נחנה בסמוך ונסייר באופניים.

למחרת בבוקר ג'סי הציע להשאיל לנו מנעולים לאופניים…כי אופניים במרכז בוסטון הם לא דבר בטוח.

ואנו כבר החלטנו שהגיע הזמן לרכוש מנעולים ןקיבלנו הדרכה מג'סי היכן לרכוש מנעולים.

נפרדנו ויצאנו לדרך באמירה שמתי שהם מגיעים לישראל הם חייבים ליצור קשר וביתנו תמיד פתוח לאורחים….