קרבת משפחה במונטראול גיליתי רק שבועיים לפני הטיסה.
אבל מי חשב שנגיע לקנדה ….
ובכל זאת לקחתי מבן הדודה שנקרא בפי כולנו "דוד ישראל" את מס' הנייד של ביתו אירית אשר מתגוררת במונטראול.
כבר שתכננו את הטיול היה ברור שאם נגיע לקנדה זה יהיה לקראת סוף הטיול ובתנאי שיהיה כסף ויהיה זמן.
ובסוף הטיול אנו נהיה בצד המערבי של ארה"ב. בצד הצפון המערבי של ארה"ב יש את ונקובר וברטיש קלומבויה ולא את מונטראול שנמצאת בצד השני של קנדה (היכן שהבת הדוד מתגוררת).
כך שהסיכוי הוא אפסי!
אך בין התכנון למציאות הכל יכול לקרות.
ואכן הגיע הרגע , 3 ימים לפני הניאגרה פולס אנו קוראים בספר המטיילים שראוי ומומלץ לטייל גם בצד הקנדי.
אנו עושים חושבים…בודקים אם יש לנו היכן לשהות בשבת הסמוכה ונזכרים במשפחת רוזן מנחושה אשר מתגורים בקנדה.
וכך אנו מוצאים את עצמנו בשבת בטורונטו ומשם קצרה הדרך למונטראול.
אך כאן התחילה הבעיה …איבדנו תקשורת לחלוטין.
והיכן נעשה את ראש השנה שמגיע וקרב עוד 3 ימים…האל יודע?
ובנתיים בין לבין אנו יוצרים קשר עם דודה חנה (דודה של חבר מגמזו הישוב הקודם שבו התגוררנו)
ומקבלים הזמנה שאי אפשר לסרב אליה .
הזמנה לשהות ביחידת דיור הסמוכה לדירתה. כולל חניה ומנין ספרדי קרוב.
ובמקביל אנו יוצרים קשר עם בת הדוד (אשר שמה אירית) ממונטראול וגם היא מזמינה אותנו לביתה…
אך המרחק והמנין הספרדי הקרוב מפתים אותנו יותר ואנו נוסעים לדודה חנה אך מבטיחים שנגיע לבקר!
בת הדוד החלה לגלות סימני קוצר רוח…על התקשורת הלקויה עד כדי יצירת קשר עם המשפחה בישראל שיאתרו אותנו…אנו אותרנו והודענו שנגיע לבקר בתום החג.
והנה ראש השנה עבר בשמחה ונחת ואנו מת'קשרים עם בת הדוד בהודעות טקסט וקובעים שנגיע לבקר ביום ראשון בערך בשעה 11:00 אך אנו מאחרים בלצאת מדודה חנה ומודיעים שוב בהודעת טקסט שנאחר…
השעה 13:00 הגיעה ואנו בניווטים למצא את דירת בת הדודה…אנו קרובים מאד אך הילדים ראו גן שעשועים ורצו הפסקה להשתעשע.
בנתיים במקביל בת הדודה מודיעה לנו …והכל בהודעת טקסט שהיא מחכה,,,והיכן אנו מתברברים?
עוד לא הצלחנו להרגיע אותה וכבר אנו שומעים ציצפוף קצבי ורם.
הסתבר שבת הדודה בדרכים ניסתה לצוד בעינה את הקראוון שלנו בדרכים ואכן הצליחה!
והצפצוף היה רם וקצבי כמו ביתר ירושליים.
כולם בקראוון תהו מה פשר הצפצוף הרם ואאני צהלתי זו אירית זו אירית!(בת הדוד)
ואכן אני יוצאת החוצה ורואה את הרכב שלה עוצר והדלת נפתחת…
אני ואירית צוהלות בקול רם . המון חיבוקים והתרגשות!
לא ראיתי אותה בערך 20 שנה .
ואירית נשארה אותה אירית טמפרמנט גבוה,מלאת שמחת חיים, פתוחה ולבבית.
הכנסנו אותה לקראוון ועשינו לה סיור מודרך.
אירית "נגנבה" מרעיון 7 נפשות בקראוון והילדים שלה אמרו שזה COOL !!
השארנו את הקראוון חונה ויצאנו בשיירה רגלית לביתה של אירית.
בהתרגשות מלאה הגענו לביתה
אירית הציעה שנעשה כביסה אצלה ואנו שמחנו על ההזדמנות לחסוך לנו את הטרחה למכבסה ציבורית.
גו'ן בעלה, עסק בענייני מכניקת מכוניות וירון ישר נשאר איתו בגר'ז.
הילדים שלנו יחד עם ילדיה צ'יק צ'ק מצאו שפה משותפת בנושא תקשורת WIFI.
אני ואירית נכנסנו למטבח ולא הפסקנו לדבר לצחוק ולהזכר.
תקרת המטבח היתה מקושטת בבלונים לכבוד יוםהולדתה של אירית שחל 3 ימים קודם.
כל כך כיף היה להיפגש עימה.
בנתיים ותוך כדי אירית תיקתקה
הכנת ארוחת ערב
הכנסת 5 כביסות למכונת כביסה עם טיפים לחומרי כביסה
והכנסת כביסות למייבש.
וכל זה במלא המרץ ושמחת החיים..
השיחה הפליגה למחוזות שונים
כשהילדים סופגים WIFI ללא הפסקה!
וירון אישי סופג פוטבול בביסמנט על ספה ומסך ענק! חלום!
בדיוק מה שהוא חולם בגרז' שלנו:-)
לעת ערב סעדנו כולנו בארוחת ערב עם צילומי סלפי
וקינחנו בעוגה טעימה אשר ביתה הכינה
והילדים שוב שבו לעיסוקהם ותמיר אף זכה ב-2 ספררים באנגלית.
ביקור שתיכננתי כשעתיים, נמשך עד 22:00 בערב כשמאוד התקשנו להיפרד
גו'ן וג'ואי הבן הספיקו לצאת למשחק הוקי אשר לו קיבלו כרטיסים במתנה(ואנו כבר קראנו שכל כרטיס למשחק עלותו יקרה מאוד)
והספיקו לחזור ואנו עוד לא נסענו.
ואף היינו בעיצומו של קיפול הכביסה
ובכל אותה עת אירית מנסה לשכנענו שנשאר ללון בביתה.ביתה היה פתוח לרווחה עבורינו. כל אשר רק שאלתי וביררתי היה כבר אוז בסלינו.
לא הפסקנו להצטלם!
ועוד רגע עובר וכולנו כבר בחוץ ומתקשים להיפרד
ועוד רגע עובר ואנו מגלים שיש לגו'ן אופנוע כבד
ועוד רגע אנו זורקים באויר רעיון לטיול אופנועים …מבוגרים בלבד
וזהו חנצ'וקה החליטהשכיף לה והיא רוצה להישאר!
ושוב תמונו אחרונות ואנו יוצאים לדרך.
ואני בליבי אומרת…דוד ישראל היה צריך להיות פה איתנו…
ניסים ונפלאות ואנו בכל זאת נפגשנו במונטראול אשר בקנדה.