סוף יום הגיע…
אנו תשושים אחרי יום שיטוט בבמנהטן.
פסל החרות, טיים סקוור, רכבל רוזוולט הלוך ושוב …הנאה אחת גדולה!
ועכשיו נוסעים ברכבת חזרה לקראוון בברוקלין.
להיות עייפים ברכבת התחתית בסוף יום … זה דבר שבשיגרה .
ובעודנו יושבים שקטים, מיטלטלים קלות בתנועת הרכבת …עולה נערה ונעמדת למולנו.
נערה שחרחורת בשיער ארוך ועניים גדולות ומאירת פנים.
היא עמדה ונעצה בנו עניים בגדולות . עניים מביעות שהיא מזהה אותנו.
ואני במרפק מסמנת למזל דודתי ומסננת בלחש למזל בת דודתי שנראה לי שהנערה מזהה אותנו.
מזל מספרת שבאותה עת יאיר בעלה, ציין שהנערה שעלתה עכשיו לרכבת התחתית בברוקלין היא תימניה.
שנינו נגיד אחר כל שהיה לי זיק בעניים ששידר שהיא מזהה אותנו.
לאחר כנראה שהיא שמעה אותנו מדברים עברית של ישראל היא שאלה בהתרגשות אם אנו מישראל.
אנו חייכנו בפה מלא ואמרנו שכן מנחושה וכאן כבר החלה עליצות גדולה.
הסתבר שהיא בת שירות לאו יורומי בניושהדודים של הנערה היא מנחושה- לין ובני דויד.
בני הוא אח של אבא שלה.
שמה עדן דויד
איזה מקרה הזוי ! מפגש אנו מכירים היטב את לין ובני מנחושה.
לין היא אחראית על הדואר ,ביתה של לין הגננת בצהרון של חן ואת בני אנו מכירים היטב ואפילו היינו בניחום אבלים בבית אביו שנפטר לא מכבר.
בקיצור לא יאומן!!
מצטלמים צוחקים ומספרים את סיפור טיולינו בארה"ב .
עדן מתרגשת ומבקשת לצלם ולשלוח תמונה להוריה בהתרגשות.
תוך כדי שיחה עדן מספרת על עיסוקיה כבת שירות ואנו על חוויתינו .
דקה לפני שהיאיורדת בתחנה שלה מזל שואלת אותה אם היא פנויה לביביסיטר לנכדות שלה בברוקלין .
עדן אמרה שהיא תשמח מאוד מאוד! ובנתיים היא חייבת לרדת.
אז מה עושים איך מחליפים מס' טלפון.
עינב ברוב תושייתה הרימה את כרטיס זיהוי הטלפונים ונתנה לה בזריזות לצלמו בנייד.
ככה כשהרכבת עוצרת…הדלתות פתוחות ועדן נדרשת לרדת…עדן עומדת על פתח הדלת כשגבה לפתח.
מרביצה צילום חפוז ונסוגה החוצה .
וכך המפגש הלא יאומן הסתיים.
לאחר מכן עדן התקשרה והלפנו טלפונים של בת הדודה לביביסיטר.
עדן תספר אחר כך שהיא שלחה לאימה את התמונה שלנו ואימה התרגשה והחזירה לה מענה ..שהיא מכירה אותי כי הייתי חניכה שלה באולפנת גבעת וושינגטון
איזה עולם קטן!
איך אפשר לשכוח את נעמי דויד , היא היתה אם הבית שלי בגבעת וושינגטון..בצמתים מסויימים נפגשנו שוב בבית שמש.
לא יאומן כי יסופר!
ממש הזוי!