את החויה הזו לא נשכח!

כשבררנו על מופע רודיאו, ירון אישי כמובן בדק וחקר והחליט שעדיף שנמתין לרודיאו" "CODY" אשר בוויומינג מאשר בגקסון הול אשר בוויומינג.
השיקול היה שב"CODY" המופע מתקיים מידי יום אז ההיגיון שהוא יותר אינטנסיבי ומקצועי.

אז זהו הגיע הרגע ונכנסנו לקודי כבר בכניסה לקודי שלטי החוצות הודיעו והובילו לאצטדיון הרודיאו.

 

חיפשנו את הכתובת לרכישת כרטיסים והתברברנו כהוגן.

לבסוף החלטנו, ראשית להתמקם למקום לינה. במקום הלינה הייתה אפשרות לרכוש כרטיסים ואנו ששנו על הרעיון.

הייתה אפשרות לרכוש עם אוכל ופופקורן אך אנו ויתרנו על הרעיון מטעמי כשרות.
התארגנו עצמאית עם פופקורן שעשינו בקראוון בכמויות וגדולות יצאנו לרודיאו.
אך כשהגענו נפל מצב רוחנו.
זה לא נעים לראות רודאו סגור !

המופע בוטל מפאת מזג האויר כלומר גשם קל לפרקים!!

עוד יותר התבאסנו כשנאמר לנו שביטולים זה דבר נדיר. עינב ביתי אמרה דווקא שאנחנו כאן זה קורה!
הזדכינו על הכרטיסים וחזרנו לקמפ.
הילדים ביקשו מאוד שננסה מחר כלומר עוד יום בקודי למרות שתכננו לצאת במסע חציית אמריקה מזרחה.
אני וירון התייעצנו החלטנו שנשאר לרודיאו ביום מחרת ולאחר המופע נצא לדרך מזרחה.
יום למחרת רכשנו שוב כרטיסים…
הילדים הכינו שוב פופקורן…
בקבוקי שתיה ויצאנו לדרך.

בליבי חשבתי שזה מופע לתיירים אמנם גם זה לבטח מרגש…אבל מה יש לי לעשות שם שעתיים
ועוד חנצוקה בת ה-5 מה יש לה לעשות שם?…
והעייפות….
ומזג האויר….

כמו גדולה זרמתי עם כולם… כשלקחתי שמיכות בתיק למי שיהיה עייף.

בפועל ….כבר כשהגענו היתה תכונה רבה האצטדיון רעש בהתארגנות…הבוקרים הבוקרות, הפרים הסוסים והכרוז.

 

ירון והבנים כבר בחרו לפנינו מקום ומזל שתמיר הגיע להוביל אותנו למקום הישיבה כי ספק אם ההיינו מזהים אחד את השני.

בדרך לטריבונות עברנו בין האורוות והמכלאות.

הריח היה עז וחריף וחנצוקה הביעה טרוניה על הריח….

ועינב אחותה הסבירה שזה מהחרא של הפרות.

פניה של חנצוקה התכרכמו והיא החלה לקטר שהיא לא רוצה ללכת בשביל החרא..:-) הסברנו לה שאין לה בריריה.

המקומות שירון בחר היו מעולים.

ירון אחר הסביר לי שהליצן (שהוא דמות מרכזית במופע) לחץ את ידו בכניסה למופע ושאל אותו מאיזו ארץ אנו באים

ושנהיה מוכנים כי בהמשך הוא יקריא את שם הארץ ואנו נצטרך להריע!!
בדרך גם המליץ לו על מקומות ישיבה טובים:
מעל פתח יציאה וכניסת ת הבוקרים הפרים והסוסים
כסאות עם משענות

התיישבנו ערוכים עם הפופקרן ואז החל טקס הפתיחה אשר כלל מופע רוכבות על סוסים האוחזות דגלי ענק של ארה"ב תוך כדי דהירה.
רוכבות בגינס ובשיער ארוך מתנפנף הפגינו פטריוטיות,אצילות ושליטה בסוסים בתצורות שונות.
נותן השראה גדולה לרעיונות דגלות רבים ביום העצמאות:-) בישראל.

לאחר מכן זכינו להכיר את הליצן אשר מהווה דמות מרכזית במופע.
לאורךכל המופע סיפר בדיחות, הלהיב את הקהל להריע ואף תקשר עם הכרוז והרוכבים.
וכמובן שהוא הזכיר את האורחים מישראל כולנו הרענו בקולי קולות!!!!!

מהר מאד הבנתי שזה לא סתם מופע לתיירים אלא תחרות אמיתית אשר צוברים בה ניקוד מתחרות לתחרות עד התחרות הגדולהאשר מתקיימת בפנסילבניה
ליד  מקום מושבי ישב אדם אמריקאי בעל מימדים גדולים אשר לפי פירושיו לתחרות היה ברור שהוא בעל ניסיון וידע ברודיאו ואני השכלתי בין לבין מהערותיו.

ברודיאו סוגי תחרויות שונים:

• רכיבה על סוס מתפרע ללא אוכף
• מקצה גברים -רכיבת יחיד על סוס תוך כדי השלכת פלצור (לאסו) לתפיסת עגל וקשירתו במינימום זמן
• מקצה נשים- רכיבת יחיד על סוס תוך כדי השלכת פלצור (לאסו) ללא תפיסת העגל וקשירתו
• רכיבת זוגות על סוס תוך השלכת פלצור על (לאסו) לתפיסת עגל וקשירתו במינימום זמן
• מקצה נשים רכיבה על סוס במסלול חביות במינימום זמן
• מקצה גברים-רכיבה על שור מתפרע ללא אוכף
• מקצה נערים- רכיבה על עגל מתפרע ללא אוכף

ההתרגשות היתה עצומה!
הקהל היה ערני ונלהב!

הליצן עשה את עבודתו והגביר עוד יותר את הקהל ע"י קריאות יו- אה! ואף ארגן השתתפות הילדים מהקהל לתחרות תפיסת מטפחת הקשורה על זנב עגל .

 

הרגשנו ממקום מושבינו את התרגשות הרוכבים הנערכים

חזינו בהצטיידות בלבוש ןבהערכות של הרוכבים
חזינו במורא בעלי החיים הנכנסים למכלאות התחרות
ראינו במו עינינו שני פרים גדולים הזועמים על כך שהם נאלצים להתפרע ומנסים להתרומם ולצאת מהמכלאות

הכרוז שהיה מעלינו בלשונו המתגלגלת הנחה את הערב הקריא זמנים וסיכם נתונים

אני שהייתי סקפטית בנושא ההנאה הצפויה לי, מצאתי את עצמי מלאת מתח התרגשות מעודדת בקריאות יו אה!
וכשהצצתי על ילדי ראיתי אותם לועסים פופקורן במתח ואפילו רוקעים ברגליים
והקבואים/ות צעיריםות ומבוגרים/ות נלחמו על ההישג והכבוד עד הרגע האחרון גם אם היה ברור שהם יפסידו…שיעור לילדינו שמשימה צריך לסיים בכבוד !

הדוגמא הטובה ביותר במופע רודאו היתה רוכבת אשר סוסה החליט לא להקיף את החביות הנדרשות והיא חבית אחרי חבית כיוונה אותו שוב אחרי שוב עד סיום בקו הסיום…
מבלי להרפות ידיים
ועוד דוגמא לצורת חיים של קבואיים זה כבר בהיותם נערים הם בתחרות על עגל מתפרע וגם אם הנער נפל ולא הצליח להחזיק על העגל…
הוא קם כמו גדול מנער את מכנסיו וממשיך לתחרות הבאה.

מדהים כמה הם גדלים בוויומינג על מורשת הזו!