כל  מי ששמע שאנו מתכוונים להכנס לניו יורק עם קראוון , כמעט קיבל שבץ לב!!

גודל של קראוון שכזה ??

ובתוך ניו יורק סיטי המשופעת בגשרים… מה יהיה?

ומה יהיה על החניה של הקראוון?!

היכן נמצא חניה  בני יורק הצפופה …ועוד גודל כזה!!

אז …עם הרבה השגחה משמיים עודכנו עוד מהארץ. שבועיים לפני הטיסה  (באירוע הוקרה לאימי) שהבן מוטי של בני הדודים מזל ויאיר צוברי מתגורר בברוקלין.

אני עד לאחרונה לא הכרתי בכלל שברוקלין זה בניו יורק סיטי.

הגיע העת והתקשרתי למוטי אשר לא הכרתי אותו בכלל . ראיתי אותו רק בארוע משפחתי אחד.

עדכנתי אותו שאנו עתידים להגיע לניו יורק סיטי ואנו מחפשים חניה לקראוון.

מוטי שוחח עימי כבן משפחה אמיתי אשר  לא  מזמן נפגש עימו .

מוטי ועדכן  אותי שהוריו יאיר ומזל (אשר הינם בני דודיי מתארחים אצלו ) בעת זו….

מדהים!  צרוף המקרים שכזה!

מוטי לא היסס להציע לנו חניה בקרבת מגוריו.

אני לא הפסקתי לשאול שאלות בטחון  להערכות נכונה…

גובה, אורך ורוחב הקראוון ונעננו שלא צריכה להיות בעיה.

ובשבע בערך יצאנו  לנסיעה מרוד איילנד לבני הדודים. בברוקלין.

נסיעה בערך של 3 שעות.

מוטי צברי ומשפחתו יצאו לפנינו ברכב פרטי ואמרנו להם לא להמתין לנו אלא להתקדם ואנו נגיע.

מזל שכך קבענו מכוון שמוטי הגיע בשעה 23:00 לברוקלין ואנו  הגענו  בערך  בשעה 01:00 אחר חצות. הנסיעה התארכה לחמש שעות.

הנסיעה החלה  די שיגרה אך ככל שהתקרבנו לניו יורק התחלנו להתברבר בכבישים.

הסיבה להתברברות היתה שהניווט לניו יורק סיטי נעשה על יד  ה"וויז" וגי פי אס .

שניהם מספקים הכוונה לרכב פרטי ולא לקראוון אשר י לו יש מגבלת גובה.

כלומר היינו חייבים לעקוב אחר השילוט בכבישים אשר מתריע על  מגבלת גובה..

נסיעה קפדנית מלאה בריכוז אשר מעייף יותר

אכן פגשנו שילוט המתריע על גשר נמוךונא

צנו לסטות מהנתיב .

הגי פי אס וה"וויז" התעקשו להחזיר אותנו  לנתיב הקודם של הגשר המגביל גובה.

שוב ושוב  נאלצנו לנסוע על פי החוש על מנת לעקוף את הגשר המגביל.

זה לבטח האריך את הנתיב ואת זמן  הנסיעה!

מספר גשרים בעיתיים פגשנו

ומספר סטיות מהנתיב עשינו….מה שהגדיל את רמת  הריכוז הנדרש.

שעת חצות הגיעה ואנו עוד מתברברים!!

כשהגענו לקרבת ברוקלין הפתיע אותנו גשר ללא שילוט התראה ונראה נמוך למידי.

נסענו  הסתכלנו אחד לשני במבט עניים וקריאה להוריד ראשים..מה שבטוח  בטוח.

זה היה מלחיץ!

כמו שאומרים בישראל " זהיה על הקשקש!"

מוטי המודאג התקשר לבדוק אם הכל בסדר עימנו .

אט אט התקרבנו ….כל דקה ללא גשר מבורכת!

הודענו למוטי עוד 25 ד'…

עוד 11  ד'…

אבל ידענו ש 11 ד' זה לא   בדיוק 11 ד'  …כי אולי נתקל  בגשר נוסף בדרך.

אמרנו לדודים  שילכו לישון  ואנו נסתדר.

חניה ליד ביתו של מוטי  לא היתה אפשרית עקב  ריבוי  מכוניות.

הגענו לכתובת החניה  אשר מוטי נתן לנו  וראינו שהרחוב יחסית ראשי ויחסית רחב  אשר יש בו חניה לרוב בשעה זו.

אנו עושים וחושבים ומחליטים לחפש חניה אחרת .

סימפטי יותר להתעורר  ולראות ירוק מאשר אזור חניות סואן.

החלטנו לעשות סיבוב באזור ולנסות לחנות באזור ירוק יותר.

בחיפוש במפה ראינו שאין בקרבת מקום מגורין של מוטי.

בהתיעצות קלה החלטנו ללמוד את אזור מגוריו של מוטי על מנת לחנות  במרחק ולהגיע באופניים אליו.

עשינו לעצור סיבוב ברחוב של מוטי וראינו שהמצב עגום מאוד בנושא חניות …צפיפות  רבה של מכוניות.

ואן יש לכאורה חניה פנויה זהו אזור של ברז מכבי אש אשר אסור לחנות לידו.

המשכנו לשוטט ברחובות  וכבר אחרי חצות מזמן…

לבסוף החלטנו לעצור בתחנת המשטרה הסמוכה מאוד למקום מגוריו של מוטי לשאול היכן אנו יכולים לנות.

פתרון פשוט מאוד אשר ממנו קיבלנו  מענה לצורך בחניה שלנו.

קיבלנו הכוונה מהמשטרה לחנות במרינה פארק מרחק של 3 ק"מ …הכוונה מדוייקת כולל איזה רחובות לנסוע על מנת להגיע לשם.

אנו ליתר בטחון הפעלו גי פי אס והגענו באמת לאזור ירוק הכולל חניות פנויות לרוב.

חנינו  והתארגנו לשינה…הילדים מזמן נרדמו  להם.

כך נפתרה זמנית  להיום החניה בברוקלין.

מחר יום חדש… נתמודד מחדש.

הבוקר הגיע התעוררנו לאזור ירוק של מגרשי טניס.

אשר התחילו להתעורר  לפעילות של אנשים מבוגרים אשר באים לשחק בשעת בוקר מוקדם.

חלק מאלו היו יהודים אשר הבינו שאנו נוף לא שיגרתי והתעניינו בנו ופתחו בשיחה מהם הבנו  שאין באזור שירותים  אך במרינה פארק  יש.

מהר מאוד הבנו מהם שאנו חונים לא ליד מרינה פארק  אלא בקרבת מקום.

החלטנו לנסוע  למרינה פארק על מנת לבדוק מה פיספסנו במרינה …ואולי זו תהיה החניה הבאה שלנו הלילה.

מהון להון ….הזמן עבר ראינו במרינה אזור ירוק למדנו את האזור  ונסענו לרחוב של מוטי לבדוק את הרחוב בשנית.

הרחובות של השכונות כל כך  צרים  ואנו ניווטנו בזהירות בזהירות.

רכב בודד שחנה באמצע הכביש למנהלות עיכב אותנו אין יכולת לעקיפה  רק להמתנה …

המתנו  בסבלנו רבה כ15 דקות לתדלוק סולר…באמצע הרחוב מבלי יכולת להתקדם 🙂

השעה היתה 13:10   והגענו  לרחוב מגורי מוטי ודניאלה.

הסתבר לנו מהשילוט שבתמרור  שצד הימין  של הרחוב היה פנוי מכוון שביום שני משעה 11:00-13:00  הרחוב נדרש להיות פנוי לנקיון .

אנו חיש מהר החנינו הכי קרוב לבנין של מוטי.

כשבמרפסת של ביתו ראינו את אימו מנופפת לנו .

הודנו לקב"ה על ההשגחה  העליונה  בלמצוא חניה כל כך קרובה לביתו.

זה סייע לנו רבות  מכוון ששכנו בסמוך למוטי ודניאלה.

אנו בחרנו לשכון בקראוון ונעזרנו רבות בביתם של מוטי ודניאלה  אשר פתחו את ביתם בנדיבות מלאה לחיבור לחשמל, מקלחות, שירותים  ושטיפת כלים.

כשבועיים חנינו שם!

לא הזזנו את הרכב בכלל! רק ביום שני לנקיון ומייד חזרנו והתפללנו שהחניה נשארה לנו מבלי שמישהו אחר יתפוס אותה.

את כל התנועה בניו יורק סיטי למנהטן עשינו ברכבת התחתית!

אפילו  את האופניים  הסענו ברכבת התחתית.

לא כך תיארתי את שהותנו בניו יורק סיטי.

זה היה  מעולה ומעבר לכל ציפיה!!

ותודה גדולה גדולה  לבני בני  הדודים מוטי ודניאלה אשר למדנו להכירם   כל כך  טוב  דווקא בברוקלין!