אחרי קבלת האורחים מישראל בחניון וולמרט…
לאחר שאמרנו ללאס וגאס "בייי בייי לאס וגאס"
יצאנו לדרך עדיין באור יום , בשעה 19:00 לנסיעה בת כ- 250 ק"מ.
ירון אישי מתכוונן עם ה"וויז "ויוצא לדרך
כולנו בהתרגשות מהפרידה מלאס וגאס. הנסיעה מתחילה וכבר הילדים עסוקים במחשב ועסוקים בצפייה במערכוני "הגשש החיוור"
ואני וירון אישי עולים על הכביש ומהיר ….
כביש אמנם בעל 2 נתיבים אך רחב מאד עם שוליים רחבות.
יחד עם המעקב במפה…נדהמים מזה שאנו עתידים לנסוע 200 ק"מ והכל בקו ישר .
והנופים המדבריים יחד עם עצי הקקטוס הבודדים המאפיינים…בצידי הדרך מדהימים לעת דימדומים …
ירון אישי גם בארץ ישראל הקדושה אינו מן הממהרים ואינו חורג במהיר ואף יותר מזה הוא ידוע בנסיעת ה"שאנטי"שלו…
אז תארו לעצמכם שירון אישי נוהג על 90 קמ"ש כשמשאית ראשונה ענקית עוקפת אותו במהירות עצומה…ומשאירות אותו הרבה מאחור עש שנעלמות מעינינו.
ואז אנו קולטים שכל המשאיות הכבדות כל כך ובפול טרליירים עוקפות את ירון אישי וחולפות על פניו ובסערת מהירותם גם מנידות את הקרוואן בעצה כך שנדרש להחזיק את ההגה חזק על מנת לייצב את הקרוון.
ואז שנינו קולטים בכלל שאנו גורם מעכב בנשיעת המשאיות.
ירון אישי דבק בבטיחות בנסיעה וממשיך במהירות של 90 קמ"ש.
הנה גם כאן עבודות בדרך המסומנות בחביות זוהרות ולא בקונוסים(כדי שלא יעופו מעצמת המהירות)
והכביש הרחב בעל 2 הנתיבים הופך לנתיב אחד ואנו הראשונים בנתיב כי השאר השאירו לנו אבק ונעלמו מהעין.
והפקק שיצרנו ארוך עד מאד…ואף צופר מכונית לא נשמע…כולם מנומסים ואדיבים עד מאד…
אנו הבחנו שאנו יוצרים פקק גדול ובתחושת לא נעים אנו מאד רוצים שסימוני עבודות הדרך יסתיימו והדרך תחזור להיות דו נתיבית.
אבל כמו שהכביש רחב וארוך ככך הסימון עבודות בכסיש לא נגמר…
ומתמשך
ומתמשך עשרות ק"מ
ממש לא נעים הפקק שיצרנו…
מזל ומזל שהנתיב שיפוצים הסתיים וחזרנו לנסוע בדו נתיבי בשלווה ובנחת בכבישי אמריקה הגדולים והרחבים