אנו לא מפסיקים לשאול את עצמנו…
איך הגענו למצב שיום רביעי אשר היה מוגדר בישראל מולדתנו כערב בילוי שלנו ההורים
הפך להיות ערב יעודי לבילוי משותף עם הילדים?!
בילוי קבוע של סרט גלידה ופופקורן…
בישראל מולדתנו בעידן הקודם שבו יום רביעי היה עוד שלנו…
הילדים ידעו לא להטריד אותנו בערב זה!
ערב זה היה פנוי עבורנו לכל רעיון
-סרט בבית או בקולנוע
-מסעדה
-בילוי עם חברים אינטימי
-פיקניק ליל ירח וכו…
ערב שכולו …בלי ילדים אנחנו בזוגיות של עצמנו!
אז זה המצב כאן!
אנו מוצאים את עצמנו יושבים ורואים סרט עם הילדים
גלידה ופופקורן זה נחמד
גם סרט זה נחמד לצפות עם ילדים
אבל הבעיה שלא תמיד הסרטים שהם רואים מעניינים אותנו
ואז אנו פשוט אחרי הגלידה והפופקורן… תוך כדי סרט …פשוט נרדמים
על בילוי זה , הילדים לא מוותרים!
אם יש בעיה ביום יעודי זה הילדים יקפידו למצא ולייעד ערב אחר!
אין ויתורים!
אז מידי פעם אנו לא מוותרים!
ומכריחים את עצמנו בכל זאת לבילוי שלנו לבד
פעם טיול לילי
פעם בית קפה
פעם מסעדה
ופעם בילוי בבר מקומי
זה לא קורה הרבה אבל כשיש הזדמנות אנו קופצים עליה!
במקום זה מידי ערב…אנו מוצאים את עצמנו מתאמצים
להשכיב את הילדים עד 22:30 כולל תמיר בין ה-16
לשתות נס קפה, להתפנות לענייני ארגון מסלול יום מחרת
ולקנח בפרק של סדרה
כבר תקופה ארוכה אנו מקפידים לראות לסיום הין לפני השינה פרק בסדרת "שרלוק הולמס"
כמעט לא משנה מה תהיה השעה….
פשוט נכנסים למיטת חדר הורים
סוגרים את הדלת
ורואים פרק בסדרה ש…הילדים הורידו לנו למחשב…שששש! לא לספר!
נראה לי שהתמכרנו!
זה כנראה עוזר לנו לשמור על השפיות שלנו
ואנו מקפידים אחרי כל יום טיול בקרוואן ….לחזור לשפיות!
להישאר שפויים בקרוואן 30 פיט זה לא פשוט !
להישרדות זה חשוב …לא!?