אם היו שואלים אותנו שבועיים לפני היכן אנו נחגוג את ראש השנה היינו אומרים רוב הסיכויים בניו יורק סיטי.
אך התגלגלו העניינים אחרת וברגע ששיננו תוכניות ועשינו גיחה של שבועיים לקנדה הסתמן שאת החג נבלה במונטראול אשר בקנדה .
אם תשאלו …היכן במונטראול?
היינו עונים שקראנו בגוגל שיש קהילה מרוקאית גדולה שם…
ולבטח נחנה את הקראוון בסמוך לאחד מביתי הכנסת הספרדיים אשר קיימים לרוב במונטראול .
הכל הלך על פי התכנון רק שגילינו שסוגיית התקשורת יכולה להוות מגבלה רצינית.
כך מצאנו את עצמנו ביום א' ( 3 ימים לפני החג) וע דיין לא סגרנו עם בית כנסת את ההגעה שלנו.
את כל יום א' בילינו ב- REST AREA בנסיון לטפל בסוגיית התקשורת.
ואז …משמיים!
קיבלנו מסרון מחברים בגמזו(הישוב הקודם שהתגוררנו בו) שיש לבעל דודה במונטראול.
תוך כדי מסרונים שלנו איתו ועם הדודה בטלפון נסגר שלדודה יש דירה הסמוכה לדירתה ושנגיע אליה…היא מחכה.
הזוי!…זה פשוט מדהים!
מי היה מאמין!?!
בהזמנה זו , הרבה טרדות ירדה ממוחינו והוקל עלינו מאוד.
חג של 3 ימים עדיין לא חגגנו בקראוון.
3 ימים ללא חיבור לחשמל וללא מים זו בעיה שקשה להתמודד עימה!
למצא בית כנסת ספרדי זו לא בעיה אך למצא חניה באמצע מונטראול בסמוך לבית כנסת זו יכולה להוות בעיה רצינית ואחר כך גם להתחבר אליהם לחשמל ומים …זו גם בעיה…
והזמן קצר והחג מתקרב…ואין לנו תקשורת…
והנה משמיים דודה חנה הזמינה אותנו.
אז אחרי תלאות של תקשורת וניווטים הגענו לדודה חנה אשר מתגוררת בעיירה הסמוכה ומחוברת למונטראול
בדרכנו לכתובת מאוד חששנו מהרחובות הצרים אך חששינו התבדו.
הרחוב של דודה חנה היה רחוב רחב ובמפתיע נמצאה בו חניה לקראוון הענק!
בחשיכה הגענו בשעה 20:00 לערך.
חנינו ממש ממול לביתה של הדודה
וזה גם הזוי…בשכונת מגורים וותיקה החנייה היא לא מובנת מאליו.
כל כך קרוב חנינו …התמונה צולמה מפתח ביתה של הדודה
דודה חנה כבר סגרה לנקראוון שלנו אישור בטחוני מול הגורם האחראי לחנייה ברחוב וזאת על מנת שלא נקבל דוח.
(והכל מנסיון של דודה חנה…)
דודה חנה קיבלה אותנו בחום ומאור פנים . נתנה לנו מפתח לדירה והראתה לנו את הדירה.
דירה מרווחת ומוארת לכל ראש השנה.
מי פילל!!?!
אנו תשושים מתלאות הדרך התחלנו לפרוק את הקראוון לתוך הדירה.
מוצרי מזון ,כלים ,מצעים שמיכות בגדים וכו…ממש להעביר את ביתנו לדירה.
דודה חנה דאגה לכל מחסורינו כולל כביסות ומייבש!(לא אחת אלא שלוש 🙂
התמקמנו לשינה
והתארגנו ליום המחרת כשדודה חנה מסייעת לנו בהכוונת דרכים במונטראול
וגם מסייעת לנו בתקשורת WIFI
יום למחרת התחלו בהערכות בישולים ואפייה לחג וכל זה בדירה מסודרת.
מרוב כמות החלות שאפינו …עשינו הפרשת חלה ואף זכינו לראשונה לאפות זעוגת שמרים כירון חולש על המלאכה.
אילו היינו בקראוון החיים היו הרבה יותר קשים ולבטח ללא אפית חלות ועוגות שמרים…
אי אפשר בלי השלמת קניות והילדים יצאו יחד עם ירון באופניים לקניות ונהיה רגע שקט להתארגנות במטבח.
לכבוד ראש השנה הבנות התיישבו להם בנחת ופסטורליה לקלף רימון והכינו את הסדר
את השולחן ערכנו ושנה טובה לכולם שלחנו.
הילדים נהנו במקלחת ביתית וחנצוקה מוד התלבה מהמקלחת הוורודה!
היא אמרה שכזאת תהיה לה שהיא תהיה גדולה
התלבשנו חגיגי ונגשנו בחבורה משפחתית נאה לאחל לדודה חנה חג שמח ושנה טובה
אצל הדודה חנה הכל היה ערוך לתפארת !
החג עבר בנעימים אכלנו הרבה כמו יהודים אמיתיים
ישנו המון
וגם טיילנו בנחת בשכונה הקסומה.
במהלך החג ירון ותמיר פקדו מספר בתי כנסת . גילינו שהשכונה מלאה בבתי כנסת רבים גדלים וקטנים.
זכינו להכיר קהילות יהודיות שונות ושכונה אש רהאוירה בה ירוקה רוגעת וקסומה.
הילדים אפילו יצרו קשר ושוחחו עם השכנים ממול אשר יצרנו עימם קשר ואף נעזרנו בהם באש דולקת במהלך החג.
אין ספק שהיינו אטרקציה בעיני השכנים . עדי הייתה עסוקה כל החג בסיור הסברה לילדי השכונה בקראוון.
הילדים השתדלו להתנהג בנחת וסייע לנו רבות שדודה חנה אף דאגה להם למשחקים ובעיקר למשחק הלגו שכל החג כולם היו בו פעילים.
למדנו על דודה חנה רבות
למדנו להכיר מתמונות את משפחתה הקרובה.
שמשפחתה מחלוצי מושב הזורעים
למדנו מספרים על ההסטוריה השל משפחתה בתקופת השואה
ולמדנו על כך שהיא מחוברת בתקשורת לארץ און ליין ובקיאה בכל אשר קורה ומתרחש…הרבה יותר מאיתנו!
ודודה חנה סייעה לנו רבות ולא הפסיקה לשאול איך הם בשקט כל כך…5 ילדים בלי עין הרע…
בנוסף סייעו לנו רבות הספרים בעברית שהגיעו לנו במשלוח לא מזמן…
והנה הגיע מוצאי חג וגם אותו רצינו לנצל.
יצאנו לתצפית בהר טראול אשר משקיף על העיר ומכאן שמה של העיר(מאונט ראול)
תצפית מיוחדת ורעננתעבורינו! (מאז וגאס לא זכינו לתצפית לילית)
בבוקר יום ראשון הילדים הרגישו יציאת מצריים כי היה צורך לבצע הלוך ושוב בין הדירה לקראוון על מנת להחזיר את כל הציוד למקומו .
לסיום גם דודה חנה סייעה לנו במילוי מיכל המים בקראוון ובכך הקלה עלינו מאוד…
וגם ציידה אותנו ב-2 כסאות מתקפלים מיותרים(ובכך השלימה לנו את החסר בקראוון)
ללוגיסטיקה ירון אישי ותמיר בכורי דאגו. הפ מתחו צינור ארוך ארוך…החוצה את הכביש עד ברז הגרז'
תכננו לצאת מדודה חנה ב 10:30 אך יצאנו רק ב12:00
קשה היה לעזוב…חן רצתה להישאר היה לה כיף!
על מרפסת ביתה נפרדנו בהתרגשות מדודה חנה החלפנו מספרי טלפון ווזרקנו באויר…שאולי נפגש בפלורידה בדצמבר:-)
דודה חנה של החברים מגמזו לעולם תשאר –
דודה חנה שלנו!
סגור לתגובות.