תמונות להנצחת סיפור זה, לא יהיו פה 🙂
בסוף הסיפור אפשר להבין כמה קשה לאחוז במצלמה
ותוך כדי לנווט באופניים…
אחרי יום בילוי בסנטרל פארק הגענו ב18:00 לקרוואן בברוקלין והתחלנו להתארגן עם הילדים ללינת לילה.
אני וירון החלטנו לחפש בית קפה פתוח.
ערב שלנו . בילוי בלי ילדים.
בשביל זמן איכות עם ירון אישי צריך להתאמץ….
ובחירוף נפש, בקור של 6 מעלות …על אופניים… לבושים היטב …שוטטנו לנו.
אין לנו ציוד חורף אורגנלי …אנו בנויים על "לעולם בעקבות השמש"
אז אנו נאלצים לאלתר בלבוש.
לבושים טוב…כלומר שכבות על שכבות. רק שיהיה חם!
על הצוואר מחמם פליז שמכסה עד האף.
על השיער כובע פליז.
ועליו מחמם אוזניים…
ואי אפשר בלי כפפות ידיים ברור שנראנו כמו יצורים מאוד מוזרים.
מעניין איך זה לקלוף את כל השכבות בתוך הבית קפה כי בחוץ קפוא.
ירון נוסע ואני אחריו….
ירון נוסע על המדרכות ומנווט את דרכו היטב בין הגדר בצד אחד ובין פחי האשפה והעצים שנמצאים על המדרכות.
אני מנווטת באופניים פחות טוב וכל רגע מתפללת שלא אפגע בפח בעץ או במכונית שהחליטה לחנות על המדרכה.
ירון משתדל להתריע על כל מהמורה חריגה ואני מנסה לפעול בהתאם…זהירות מדרגה…זהירות שורש עץ וכו'…
שוטטנו זמן מה לכיוון שנראה לנו …אך…
לא מצאנו כלום !
יום ראשון היום והכל נסגר מוקדם.
השעה 20:00 ואף נפש חיה לא נמצאת בחוץ .
תהיתי איך אנו נראים בעיני זרים.
את ירון אני רואה לפניי ואת עצמי, אני רואה לצידי, בווטרינה שחלפתי על פניה.
חייזר על אופניים…ואני בטייצ וחצאית שמתעופפת לה ברוח….בכל זאת אנו בברוקלין.
ביד אחת אני אוחזת בכידון וביד שניה אני מותחת את החצאית…זהירות לא להתהפך!
למרות הרצון הטוב והמאמץ…לא מצאנו…
זה ממש הזכיר לי את חווית המקלחת בחצי הלילה .
לבית קפה פתוח לא מצאנו!
מרות הלבוש החם …חזרנו קפואים לקרוואן .
לשתות נס חם בקראוון
להפשיר ולנסות להתחמם ….