אמנם עצרנו לחפש את מוזאון הלוויתנים ב"בר ארבור"
אך…דגים על הכביש, זה לא מקומם!
ועכשיו אספר מבראשית….
בעת חניה בעיר "בר ארבור", בפארק אקדיה אשר במיין
בעודי מקבלת שיחת טלפון מהארץ….
ניגשת אלי בדחיפות ביתי עינב ותוך כדי שיחת הטלפון משחילה משפט בהול "אמא, דחוףףף היכן יש שקיות סנדויץ ?"
בעודי משוחחת בטלפון… אני מסמנת בידים למה את צריכה שקיות סנדויץ?"
ועינבי לוחשת "נפלו לאיש דגים אני רוצה לעזור לו"
ואני תוך כדי שיחת טלפון כבר במחשבתי מדמיינת את האיש המבוגר שיצא ממוזאון הלוויתנים עם שקית דגי זהב קטנים וחמודים אשר החליקו ונפלו לו על הכביש.
ואני מתנצלת בטלפון על ההפרעה ואומרת לעינב …בטח! רוצו לסייע לו…
ומספרת לצד השני בטלפון על הארוע המצער.
תוך כדי שיחה טלפון אני רואה את ביתי עדי מצלמת מתןך הקראוון את אשר מתרחש בחוץ…
וגם אני קמה לראות מה קורה.
תוך כדי שיחחת הטלפון …. אני נעה בנחת אל אחורי הקרוואן ומציצה ומה רואות עיניי ?
לא 10 דגיגי זהב נפלו על הכביש!
אלא 10 דגים ! כל דג 20 ס"מ!
ואת הילדים מנסים להרים את הדגים המחליקים מהידיים…
כולי מתרגשת ומספרת בטלפון את הטעות בזיהוי גודל הדגים.
בעודי משוחחת בטלפון בהתרגשות…
אני חוזרת לראות את אשר קורה ומציצה יותר לעבר הכביש מבין כל שורת הקראוונים החונה בטור ארוך.
וכאו נגלה לעיניי גודל המחזה.
התאוריה שפיתחתי במחשבתי על האיש המבוגר ודגיגי הזהב ממש לא היתה נכונה!
על הכביש היו כ400 דגים פזורים….
וכל ילדיי יחד עם ירון אישי אוספים דגים על הכביש.
(סליחה…חן הקטנה נרדמה בקראוון)
הסתבר שארגזי דגים החליקו מטנדר אשר הוביל אותם.
לא 2 ארגזי דגים!
אלא 6 ארגזי דגים….
והסרחון גדול ועצום באויר!!
והילדים לא בוחלים או מתעצלים. כולם עם שקיות על הידיים בנים ובנות.
ארגז אחד סיימו…
ועוד ארגז אחד סיימו…
כל מי שפנה אלי מהילדים בהתרגשות לספר את אשר ארע ביקשתי בבהילות ובחיוך
שרק לא יתקרבו אלי!
וחס וחלילה שלא יגעו בי…
ואת כל זה אני מספרת לבת שיחי בטלפון כשאני צוחקת בקול גדול!
על המקרה ההזוי!
ותןך כדי אני לומדת על הארוע.
הנהג הינו בחור צעיר אשר הוביל ארגזי דגים .
איזה דגים דגי מאכל…אבל לא דגי מאכל לבני אדם, אלא ללובסטרים.
תוך כדי סיפור אני לומדת שכל בר ארבור מלאה במסעדות ושהמאכל הלאומי שלהם הינו לובסטרים.
המסעדות מגדלות את הלובסטרים באקווריום והם חיים, שוחים ובועטים….
לובסטרים אלו צריכים לאכול כדי לחיות….והדגים האלו מהווים עבורם מאכל….
.יש כאלו שיגידו שלובסטרים הם מאכל טעים אך אני בלי קשר להיותי יהודיה כשרה…חושבת שזה מבחיל לאכול יצור זה אש ר יש לו 2 צבתות.
והנה הם מסיימים וירון מסייע לבחור להעמיס את הארגזים לטנדר!
וסרחון הדגים גדול ועצום!
הילדים רק הביעו רצון להתקרב לקראוון ….ואני עצרתי אותם בעצור גדול!
"אף אחד לא מתקרב לקראוון!"
במסדר צבאי ביקשתי מכולם –
להוריד את השקיות מהידיים!
לזרוק אותם לפח חיצוני!
להניח סבון על הידיים!
ולגשת לברז החיצוני שבקראוון לשטף ידיים!
בליבי חשבתי שהבחור חושב שאנו מתנה משמיים …איך היה שורד את הארוע לבד?….
מתי היה מסיים?…
את מי היה מזמין לתגבורת?…
עד מתי התנועה בכביש היתה סובלת זו?….
הוא לא הפסיק לחייך ולהודות לנו
בסרחון דגים גדול ועצום!
וכמובן שנדרש להתייצב לתמונת סיום עם כולם(פרט לחן הקטנה שישנה בקרוואן)
לאחר העבודה הקשה הזאת הגענו כולנו למחצלת לארוחת צהריים.
הערנו את חנצוקה לארוחת צהריים
והיא ישר שאלה:
מה זה ריח הדגים באויר?
מה זה סרחון הדגים הגדול והעצום?
והיא ישר אמרה…כל זה קרה שישנתי?….
אמרנו לה כן וכן….
מאוד דאגנו פן סרחון הדגים יחדור לקראוון אך הארוע עבר בשלום….
חוויה מצחיקה והזויה זו יחד עם ריח הדגים לא תשכח!
סגור לתגובות.