בשבוע האחרון מזג האויר אילץ אותנו לבלות יותר שעות בקרוואן.
תחזית מזג האויר הציגה כי צפוי מזג אויר הכולל קור קיצוני.
על פי תחזית מזג האויר תכננו את הפעילות שלנו.

ימים ראשון ושני היינו בנסיעה ארוכה מהרסבורג לפנסילבניה.
יומיים אשר בהם 7 נפשות מבלים שעות רבות בקרוואן מובילים לחיכוכים רבים.
כל פעם אחד הילדים מתעמת עם האחר על איזהי סיה באיזה שלב אנו מתערבים ומתחילה מהומה.

ביום שני בערב הגענו לסילבר ספרינג אשר בוושינגטון.
התמקמנו והתארגנו על הפעילות הבאה .

עקב מזג האויר הקר שצפוי ביום שלישי בחרנו להקדיש יום זה ללימודים ולהישאר בקרוואן.

וכך יום נוסף שהינו שוב כולנו יחדיו 7 נפשות בקרוואן.
גם ביום זה החיכוכים עלו כל פעם בנושא אחר.
זה מתחיל עם סירוב הילדים להתעורר בשעה סבירה 9:00 .
זה ממשיך עם ההצקות של אחד לשני בהשכמה…
ממשיך עם מי אחראי על משימה זו או אחרת ומי צריך לבצעה…
ממשיך עם ויכוח מתמשך מי יושב והיכן בעת הלימודים…
ממשיך אל כמה זמן נדרש ללמוד…

בלי קשר להצקות ההדדיות.

באיזה שלב אני נשברתי והרמתי את הקול על הילדים…
באיזה שלב ירון הצטרף להרמת הקול…

כך שמצאנו את עצמנו כולנו …כועסים אחד על השני.

זהו השלב שבו נכנסתי לחדר ההורים.
לחדר שלי ושל ירון אישי.
נכנסתי מתחת לשמיכה עמוק עמוק  ורק ביקשתי להרגע עם עצמי.
ירון נכנס לחדר לבדוק את מצב רוחי.

ואז שאלתי אותו בלחש בלחש…אולי 3 חודשים זה מספיק.
אולי הגיע הזמן לחזור לישראל.
ירון חייך אלי ואמר לי שאני כרגיל ממציאה כי עברו כבר 4 חודשים ולא 3 חודשים.

הבטתי בו במבט תשוש והשחתי בפניו את הרגשתי.

ירון הצטרף אלי וגם הוא השיח את תחושתו.
לפני המסע..צפינו שיהיה קושי בתקשורת המשפחתית אבל לא בדרגת קושי כזאת.
נדברנו ביננו והחלטנו לשוחח על תחושתינו עם הילדים.
סמכנו עליהם שהם יבינו את המסר.

ירון גבר טיפוסי הוסיף בעידוד ואמר שמחר יום חדש.
ועודד אותי שנצא להתרענן בקניות שנדרשות באופן דחוף.
כמו
נעליים לחן
נעליים לעמיחי
גרביים חמות לכל הילדים
כפפות למי שחסר.

ואכן כך היה.
יצאנו לקניות …

הילדים התרוצצו להם בפינות המשקחים הרבות ואנו הגדולים הסתובבנו במסע קניות ברחבי  מרכז הקניות.

אין כמו שופינג לשיפור ההרגשה!

ומחר יום חדש.