יום רביעי ערב חג סוכות.
הגענו מפנסילבניה לניו הייבן אשר בקונטיקט.
כאן נבלה את החג .
לקהילה זו ירון היה סמוך בהיותו סטודנט באוניברסיטת ניו הייבן. לפני כ-20 שנה.
הגענו לאליעזר, בנו של רב הקהילה אשר ירון הכירו כבן 13.
עת אליעזר כבן 33 עם 7 ילדים ברוך ה'.
כבר מהחלון ראינו את הילדים ממתינים לבואנו.
רינה, אשת אליעזר יצאה לקראתנו ולאחר מכן אליעזר.
לאחר התרגשות ברכות וחיבוקים אליעזר הזמין אותנו לחנות בחניית ביתו.
כולנו אמדנו את רוחב שער החניה ואת רוחב הקראוון בעניים ספקות.
אליעזר איש אמונה בכל רמח אבריו לא נואש וביקש מירון שינסה.
ירון ותמיר מדדו ליתר בטחון וגילו הפרש של סנטימט בין רוחב הקראוון לרוחב השער.
השער רחב מהקראוון בסנטימטרים ספורים.
אליעזר מדביק את כולם בהתלהבותו ואמונתו
וקורא ילה ! ילה!
קדימה מנסים.
חניה שכזו עוד לא היתה לירון וממש היתה מאתגרת.
ירון נוהג
אליעזר מכוון מאחור
תמיר מכוון מצד אחד
ואני בצד שני…
ירון עומד במשימה בגבורה ומצליח להביא את הקראוון לתוך פתחהשער.
תיקון ימינה תיקון שמאלה והכל בסבלנות ולאט…
אין מרווח עודף…
הקראוון אט אט נוסע אחורה.
לא יאומן!
אליעזר מכוון מאחורה ויתכן שיש בעיות בצדדים הוא בא לסייע ואם צריך גם להוזיז את חומת העץ.
שוב אט אט והקראוון מצליח להכנס אחורה.
הגענו כבר לישורת האחרונה …רבע האחרון שהוא החלק הקדמי.
ירון סוגר מראות ועל פי הכוונתינו נכנס עוד קצת
ועוד קצת…
והכל לאט…
ואז בצד הקראוון .בחלק התחתון אני מגלה צינור קטנטן
אשר בולט במקצת.
והופ….עצור!
הכל בגלל צינור קטן! הופסקה החנייה ועברנו לאופציה ב'
חניה במתחם הישיבה.
זו היתה חווית נהיגה מיוחדת במינה לירון.
אחרי זה….הכל קטן עליו!
ונוספה לזה האמונה הגדולה של אליעזר!
אשר הביאה אותנו לבסוף למתחם הישיבה
סגור לתגובות.