את חג סוכות ראשון וחול המועד בילינו בפנסילבניה  בבית חברים.

כלומר מרביעי עד רביעי….שבוע שלם!

זוהי לנו הפעם הראשונה  שאנו שוהים שבוע שלם במקום אחד … מאז תחילת המסע  בלאס וגס.

אבל אין ברירה …חייבים להיפרד ולהתקדם לקונטיקט.

קבענו לחגוג את שמחת תורה  בקונטיקט  עם הקהילה   היהודית שירון נסמך אליה לפני כ- 20 שנה בהיותו כשנתיים סטודנט באוניברסיטת ניו  הייבן.

מי ששמר על קשר עם הקהילה הינו עוזי ברנע חברו  של ירון מישראל ושותפו לדירה השכורה  בניו הייבן.

עוזי הוא זה שחיבר אותנו לרב הקהילה הרב  דניאל גריר.

הרב חיבר אותנו לרעייתו הרבנית  שרה  ולבנו  אליעזר.

לחוג חג  שמחת תורה בחוץ לארץ זה קצת מורכב מכוון שבחול חוגגים יום טוב שני  כשאנו מישראל לא מחוייבים בו.

אבל למראית עין לא מחללים חג.

למדתי מירון שקהילה זו יחסית קטנה ובעצם  היא כמו משפחה כולם מכירים את כולם.

הקראוון בולט מאוד בגודלו.

התקרבנו בנסיעה לרחובות השכונה אשר בה השלכת  מרהיבה בצבעיה

את קבלת הפנים החמה  אליעזר ורינה העניקו לנו מכל ליבם!

לאחר נסיון למקמנו בחניית ביתם אשר כמעט צלח…על הסנטימטר…וסיפור זה יפורט בנפרד בסיפורי דרך.

הם הציעו לנו להתארח בדירה אך אנו למודי נסיון של "יציאת מצריים " העדפנו להישאר בקראוון ולהעזר במקלחת ושירותי הקראוון.

התמקמנו בחניית  מתחם הישיבה ,בית הספר ובית הכנסת.

בדיעבד,מושלם עבורינו!!

סמוך לסוכה..

סמוך לבית הכנסת.

סמוך למקלחות

מושלם!

בעבודת צוות פיננו את הגזם שבאזור …

חוברנו לחשמל , קיבלנו נגישות לשירותי בית הכנסת  ומקלחת בדירה  סמוכה וכך כל צרכינו נענו.

הנוף הקבוע מחלון  חדר השינה שלנו היה ,השלכת שאני שומעת עעל יופיה ומיוחדותה מזה  16 שנה !

לארוחות החג  הוזמנו

-ארוחת ערב חג לאביעד וסימה

(אביעד  הינו אח של רינה רעייתו של אליעזר אשר בנו של הרב…משפחה אחת גדולה!)

-ארוחת  חג בוקר לרב והרבנית

-ארוחת שבת בבוקר  לאליעזר  בנו של הרב  ורינה רעייתו

ארוחה אחת בלבד סעדנו בקרוואן  וכמובן טרחנו באפיית חלות עוגת שמרים וכו….

בית הכנסת היה כל כך קרוב וזה היה כיף …להתלבש ותוך דקה להיות בבית הכנסת.

בבית הכנסת פגשתי לראשונה את הרב והרבנית ששנים שמעתי עליהם רבו.

בית הכנסת הינו מפגש של כל הקהילה הכולל מס' משפחות מצומצם.

הבחנתי ש- 2 משפחות בלבד היו חדשות עבור ירון אך כולם התעניינו באורחים מישראל.

את כל ל השאר הוא הכיר עוד שהיו קטנים.אליעזר בנו של  הרב כבר כבן 37 ולו 7 ילדים.

ירון זוכרו כנער בין 13.  אליעזר זוכר שהוא ישב בדירתו ואכל פופקורן.

רוב המשפחות גרות במתחם סגור אשר החצרות הפנימיות פונות לתוך מתחם ציבורי  של מגרש משחקים הסגור בחומת עץ רק לאנשי הקהילה.

למתחם זה כל הילדים מתכנסים למשחקי החצר והכדור וכמובו גם ילדי אליאסיאן השתובבו שם.

אזור זה סגור ובטוח ומפוזרים בו משחקי חצר לרוב.

לילדים ולנו זה היה מושלם!

מעבר לגדר  המתחם בעצם שוכן העולם הגדול.

קהילה זו מתגוררת במתחם שרובו  אנשים כהה  עור. המון צפירות ורעשי מכוניות מהירות.

ומי שהולך ברגל ואינו כהה עור הוא לבטח סטודנט באוניברסיטה הסמוכה.

בטיול רגלי קטן שעשינו מחוץ למתחם  היהודי…הרגשנו במו בסרט אמריקאי שבו כל כהי  העור נוסעים עם מכוניות רועשות, יושבים בצידי הרחוב  …למען האמת קצת חששתי היינו הפרצופים הלבנים היחידים שמסתובבים בחוץ.

יותר מאוחר למדנו  שיש גם גניבות לבתים ואנשים  חוששים ומסתובביםבחוץ   בחשיכה  עם  אקדח על מותנהם .

כשחזרנו למתחם היהודי הרגשנו שאנו חודרים לעולם אחר כמו עליזה בארץ הפלאות …עולם שכולו ירוק יפיפה ובו הכל טוב …בעצם התחושה היתה כאילו הם מגדלים אותם כמו בבועה מוגנת ושמורה.

ביקרנו בביתו של אלעזר וירון כל כך נהנה  לראות שלאליעזר בדומה לאביו יש חצר פעילה ובה  פינת בעחי חיים.

תרנגול וטווס. (לאביו יש גם עיזים)

הילדים כל כך נהנו לטייל בחצר לבקר בסוכה המיוחדת אשר בה הכל עבודת יד.

ממש  רעיונות שאהבנו. צילמנו וחשבנו שגם אנו נעשה  בסוכתינו בישראל.

במיוחד שאנו חוששים תמיד מהגשם שיהרוס הכל.

רינה רעיתו של אליעזר ממש אשת חינוך כמו כל הנשים במתחם זה ורואים זאת על פי מאפייני הקישוטים שהם הכינו לחג.

הכל עבודת יד!

וכל הזמן חשבתי לעצמי שזה בזה צד ממש טוב ושזה ממש מדהים כמה הם שומרים על הילדים בתוך עולם שכולו טוב!

המבנה הגדול ששכנו בסמוך אליו הינו מבנה עתיק  כבן 150 שנה אשר הממשלה לא ראתה בו חשיבות והעבירה אותו לידי הקהילה לפני כ25 שנה.

יעודו של מבנה זה

• בית הכנסת

• בית מדרש
• ישיבה
• בית ספר אשר מונה שנה זו כ30 תלמידים וכולל בתוכו כיתות מעורבות בגילאים שונים.

 

יעודו של המבנה בעבר גם היה מדרשה לבנות אשר הרבנית ניהלה.

מבנה זה מוסיף לנופך העולם המופלא

הכל בו עשוי מעץ.

בבניה שבנו אז.. הכל מגולף בפיתוחים מיוחדים. כיום אין בניה שכזאת.

הריהוט ממש ממש ענתיקה אשר הייתי רוצה בסלון שלי.

הרבנית הראתה לי חדרי הלימוד והמפתח אשר בידה היה כמו מהאגדות.

הרבנית אשר היתה  בעבר מנהלת  בית הספר לבנות וכיום הינה מורה  הסבירה לי על המורים ושעות הלימוד.

הרבנית משכילה מאוד ואשת חינוך בכל רמח איבריה.

כל הרבה שמעתי על הרב והרבנית וכשסעדנו בביתה ארוחת חג ממש היבנתי למה ירון אמר כל השנים שהוא למד מהם רבות על מצוות אירוח וכבוד לזולת

כל הארוחה היתה ברוח  טובה מאירת פנים.

הרגשתי כמו בארוחוה חגיגית שבתית מתוך סיפור יהודי של  הסופר שי עגנון.

כלי הכסף, צלחות בפיתוחים בולטים…כמו בסיפורים.

הרב הוציא גליונות שירה אשר הודפסו ע,י עוזי לפני  20 שנה ע"י עוזי  חבר של ירון.

כולנו שרנו את השיר" סוכה ולולב לעם סגולה" אשר ממש התאים לחג.

הילדים לא ישכחו שיר זה לעולם!

ואי אפשר בלי קידוש שמחת תורה.

האישה האחראית היתה קיילה אשת אביעד אשר סעדנו גם אצלם.

אישה משכילה מאוד אשר ראיתי שמתוך התנדבות לקחה אחריות על כל ענייני המטבח סעודות וקידושים.

זה מדהים …איך הבנות בבית הכנסת מסייעות.

בעת מסויימת, מבלי שאף אחד יבקש. הבנות מניחות את הסידורים ויוצאות לסייע .קטנות וגדולות .

וקיילה מנצחת על הארגון . ממש הזדהתי עם קיילה וחשבתי על הקידוש של שמחת תורה בישראל…

מהמשפחות

ילדינו התחברו מאוד לבית אליעזר ורינה והילדים ושיחקו עימם רבות

הפרידה כבר החלה משחרית יום א'

ונמשכה לצהריים.

הלכנו להפרד מבית אליעזר  ונתנו להם מזכרות מהארץ

ירון קיבל תדריך דרך

ותמיר יחד עם ילדי אליעזר ורינה  פרקו את הסוכה העיקרית והגדולה

וסוכת השינה של הילדים  אשר נבנתה בקומה למעלה  סמוך לחדר בהנים.

כל כך שמחנו שחג שכזה חגגנו בקהילה קטנה כי שמחת החג היתה משמעותית עבור כל אחד.

תמיר וירון היו משמעותיים מאוד בהקפות והוסיפו מעמד ושמחה להקפות!

התקשנו להיפרד וכמו תמיד לחן במיוחד היה הכי קשה!

נפרדנו והמשכנו בדרכנן לחברנו אש ר בAVON   קונטיקט מרחק של כשעה .