לאחר שבוטל לנו הקרוז לאיי בהמס

החלטנו לברר ולבדוק סופית  מדוע אין לנו טופס רשמי המעיד על אשרת השהייה  שלנו.
כשעשינו בירור טלפוני עם משרד ההגירה הסתבר שהבקשה שהגשנו באוקטובר להארכת אשרת שהייה,

אושרה  כבר באוקטובר.

ביקשנו לבדוק מה הם שעות הפתיחה של משרד ההגירה על מנת לקבל טופס רשמי המעיד על כך.
הסתבר שאי אפשר להגיע סתם כך לקבלת קהל…צריך לקבוע פגישה.
פגישה קובעים רק אונליין כשבועיים קדימה.
אוף….כמה ביוקרטיה!
בסופו של דבר אחרי שירון ישב וישב וחיפש והילדים התגייסו לסייע לו חיפוש בגוגל
הוא חיפש בכל רדיוס אפשרי תור  פנוי בדחיפות…
ירון הצליח אונליין לתאם פגישה ליום חמישי  הקרוב במשרד ההגירה.
הפגישה נקבעה לבוקה  כ30 דקות נסיעה.

ביום חמישי החלטנו לצאת שעה וחצי קודם רק כדי לא לאחר ולפספס את הפגישה.
כיוונו "וויז" ויצאנו לדרך.
הגענו וניסינו לברר היכן הכתובת והמבנה אך אף אחד לא ידע מה אנו רוצים.

אחרי ששאלו ושאלנו וכולם משכו כתפיים
ירון התחיל להבין שמשהו לא בסדר…
הוא בדק שוב את הכתובת והסתבר שאנו לא במקום הנכון.
הילדים שסייען לנו באיתור  הכתובת טעו ונתנו לו כתובת של משרד עורך דין שמטפל במשרד ההגירה.
מי יודע ושלא נצטרך אחד כזה!

הכתובת הנכונה נבדקה ואנו במרחק 45 נסיעה.

עכשיו !

אנחנו יודעים שהאמריקאים מרובעים…
אבל אין ברירה יוצאים לשם.
לא יאמן כי יסופר!!
ירון כבר סיכם שדברים כאלה הוא צריך לעשות זאת לבד!
ברור שאיחרנו אך לא ויתרנו …אנו ישראלים אך מנומסים.
נבקש יפה…
ירון יצא למשרד ההגירה ואני והילדים המתנו
והם התחילו להשתגע ולריב
עשיתי הפרד ומשול והוצאתי את חן ליצירה בחוץ

את עמיחי למשחקים על מחצלת בחוץ

המתנו הרבה זמן עד שהמאבטח בא לוודא שאנו לא מתכוננים ללינת לילה.

ירון חזר עם תהייה גדולה!
אכן יש לנו אישור כבר מאוקטובר אשר לטענתם נשלח אלינו.
האישורים לא הגיעו אלינו!
התור שנקבע לנו לא מופיע ברשומות…
וכמובן שלא הסכימו לקבל אותו.
לא עזר מה שאמר.

אמרו לו להגיע מחר!
ביום שישי בבוקר יש מקרים דחופים.

אולי הוא יצליח להכנס….

כמעט החלטנו ללון כאן באזור על מנת להיות ראשונים
אך בסוף החלטנו  שזה לא דחוף כי גם ככה לא נצא לקרוז הקרוב.
נטפל בזה בדרך…

לא יאומן לפספס פגישה במשרד ההגירה

מיהו זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו לאחר?