9/2/2015 איך היה בקרוז לבהמס?

קרוז לבהמס…זה חלום!!

ירון אישי קצת חושש מטלטלות הים…אבל להתנסות חייבים.

כבר חודש אנו בפלורידה וכולם אומרים לנו

"זה הזמן הטוב ביותר לצאת לשיט "

"העונה הכי טובה…מזג האויר …המחיר…הדיל…"

אמרו …לא נבדוק?..

ירון בדק ולאחר התיעצות קצרה אבל ממש קצרה אמרנו קדימה !

אם לא נעשה זאת עכשיו לא נעשה זאת אף פעם בתא המשפחתי.

אמרנו …אבל רק ירון עשה!

הוא הזמין לנו קרוז – שיט לבהמס ל- 4 ימים

מיום שני עד יום שישי בבוקר!

איזה כיף! ההתרגשות החלה!

הילדים הקטנים בכלל לא הבינו מה זה קרוז והגדולים טרחו והסבירו להם.

היה חשוב לנו לכייל ציפיות…

החדרים בבטן האוניה

החדרים קטנים

ואין ארוחות כי לא הזמנו ארוחות כשרות (אותן נדרש להזמין 30 מיום מראש)

ואנו הזמנו ממש ברגע האחרון…

טוב עכשיו צריך לארוז !…אבל אין לנו מזוודות בכלל!

יש לנו רק 7 צימידנים שקופלו ונגנזו  אחרי הנחיתה.  עמוק בבטן הקרוואן.

IMG_3855

יסכה, חברה ממניין רשב"י הציעה לנו עזרה  ואנו הודנו משמיים על כך!

היא ארגנה לנו 3 מזוודות גדולות ו2 קטנות בדיוק מה שאנו צריכים!

DSCN0205

לאוכל החלטנו לפתוח  תיק צימידן ולהעמיס בו אוכל לשבוע שחס וחלילה לא יהיה  חסר!

20150208_214237

קניות  סופרמרקט  עשינו ערב לפני …צעדנו ברגל עם עגלת תינוק על מנת לא להוזיז את הקרוואן.

קנינו וקנינו וקנינו שרק לא יהיה חסר ל- 7 נפשות  באיי הבהמס!

העגלה בקושי זזה! אבל נס העגלה והגענו בשלום!

20150208_205807

יום שני בבוקר הגיע !

התעוררנו לשחרית וישר לארוע בבית הכנסת .

הצלחנו  לזכות במצוות ברית המילה לנכד של אביגיל חברת הקהילה .

ממש אחרי טקס המילה …יצאנו לנסיעה כשאנו  מתנצלים שאנו יוצאים מוקדם ונפרדים בלהתראות בשבת.

בהגענו למיאמי בסביבות 12:00 בצהריים  פרקנו את כל המזוודות  כשירון הלך למצא מקום לקרוואן הענק שלנו.

20150209_122229

ועד שנעלה לאונייה חייבים להנציח רגעים  יפים  והצטלמנו על רקע האונייה .

ממש "ספינת האהבה" שרק זקנים שכמונו מכירים את המושג.

20150209_12225020150209_122704

כולנו הרגשנו בעננים וחן היתה מעליהם..

חן הסתובבה בחן עם המזוודה שיסכה השאיךה לנו כמו ליידי אמיתית בסנדלי שורש  🙂

20150209_125328

על נושא הרישום והטפסים ירון היה אחראי ואנחנו בנתיים המתנו בתורים הארוכים

20150209_12593120150209_133215

4,000 נוסעים  עולים לאונייה  ואנו בתוכם.

והנה הגיע הרגע ואנו בדלפק הקליטה.

אני מבקשת מהילדים לשמור  מרחק  מהדלפק לתת לאבא ירון את המרחב  לטפל בקליטה.

הדקות נוקפות ואני מבינה שיש בעיה.

הילדים מתחילים להתקוטט בתור…

פקידת  הרישום   הולכת להתיעץ עם הממונה עליה ושוב הדקות נוקפות והיא מבוששת להגיע.

לאחר זמן מה מגיע  נציג, גבריאל שמו אשר מוציא אותנו מהתור  ומבקש שנמתין בפינת ההמתנה .

שוב סימן לא מעודד!

וכן התחילה המתנה מתישה לא רק שלנו אלא של עוד כמה בעייתיים.

מקום לשבת לא היה  והילדים התיישבו על הקרקע

20150209_13555020150209_135557

ואז  כמובן מהשעמום מתחילים להיות רעבים

חטיף ועוד חטיף והזמן עובר ותשובה איין!

התחברנו להטענת מכשירים ניידים מהשקע שאחר הספסל

20150209_135546

הילדים התעסקו עם המחשב שהעסיק  אותם  אבל תשובות עדיין לא הגיעו.

מידי פעם  קמו אנשים מפינת ההמתנה שארזו את מיטלטלהן ועזבו את המקום כשכולם מבינים שהם לא יעלו לאונייה.

היו גם כאלה שעלו לאונייה אבל אנחנו המתנו .

המתנו כשמידי פעם נציג השרות בה לקבל מאיתנו כמה וכמה פרטים חסרים

המתנו וראינו את  כמויות האנשים עולים לבטן האונייה..

והנה הגיע הרגע   וגבריאל הנציג  מגיע  ומסביר לנו

שהאשרה שחתומה בדרכון פגה ב17 בינואר.

והמכתב  שיש בידנו המעיד שאנו  הגשנו בקשה אינו מספק.

לא עזר מה שירון אמר ואני הוספתי  שיבררו מול מאגר האישורים באונליין או שאנו נשוחח עם המנהל.

הוא הודיע לנו שלא נוכל לעלות.

ברגע שהוא ביקש  לדעת מה צבע וצורת המזוודות הבנו שאין תקווה.

הילדים היו מאוכזבים קשות והחלו להזיל דמעות.

ניזינו לנחם אותם שכנראה יש סיבה שאנו לא על השיט

אנו אנשים מאמינים …ומאמינים שלכל דבר בעולם יש סיבה שלא תמיד אנו יודעים מה הסיבה.

ועכשיו התחילה ההמתנה ששוב היתה מתישה.

הפעם כבר לא היתה תקווה.

ירון כבר הלך לארגן את ההסעה לקרוואן  ואנו המתנו..

ההסעה הגיעה  והתחלנו להעמיס את הציוד .

המזוודות התגלגלו  באכזבה רבה … אך בקלות

את הצימידן  ירון ותמיר נשאו בעמל רב ממסוף הנוסעים ועד לרכב ההסעה.

20150209_154548 20150209_154537

הנהג היה חמוד…הוא ממש התנצל והתבעס  מהאכזבה שלנו .

 הוא הסיע אותנו לחניית הקרוואן  ואנו פרקנו את כל המזוודות

20150209_160026 20150209_155743 20150209_155736

הילדים…  אפשר היה לגרד אותם בשפכטל מרוב שמצב רוחם היה בקרקע

 20150209_155538

זה לא נתפס גם עבורנו

היינו כל כך קרוב לקרוז ובגלל אשרת שהייה שלא מוחתמת אנו לא שם על הקוז….

בנוסף לכל בעל החניון שבו החננו את הקרוון  החליט לעצבן את ירון אישי

ולא לתת לו את החזר התתשלום של החניה ששילמנו עד סוף השבוע.

זה מה שחסר לנו!

לאחר דין ודברים מתיש הווא החזיר לו חלקית…האמריקאים האלו מרובעים חבל על הזמן!

יצאנו לנסיעה חזרה לסאנרייז מניין רשב"י

כולנו מאוכזבים  ובדאון…גם לא מאמינים שזה מה שקרה!

שלחנו מסרון  לרב דניאל שהשיט בוטל ואנו מבקשים לחזור לחנייה הקבועה שלנו

והוא אישר לנו בשמחה ובטוב לב!

הקרוואן צפוף והמזוודות תפסו מקום.

ילה …זה קשה ואין ברירה!

חייבים לפרוק ומזוודות ולהחזיר אותן ליסכה.

אף אחד לא האמין שראה אותנו חזרה במניין רשב"י

והחזר התשלום על הקרוז …סיפור ארוך  אשר …עוד רבות יסופר!!!

אז זהו ……כל מי ששאל אותנו

"איך היה בקרוז לבהמס?"

אנו עונים

"זהו..שלא היה!"

יומיים אחרי  הלכנו לחברת  הקרוז לשוחח עימם אישית

DSCN0636

הילדים עמדו ליד דגם  אוניית התענוגות ועינהן כלות!

DSCN0601DSCN0612

זה קצת לדרוך על יבלות אך זוהי דרכו של עולם וצריל ללמוד גם עם זה להתמודד.

הם בחנו כל פרט ופרט באונייה ואנו התלוצצנו עימם

על הסיפון על הז'קוזי…על מסלול הריצה ועל הבריכה תענוג אמיתי שכולו  פרי הדמיון כאן ועכשיו.

 

 

 

 

 

Comments are closed.