כבר בישראל טרם הטיול הזדמן לנו לפטפט עם משפחת שפיר חברים מנחושה ולהחליף חוויות על הערכות לטיול הארוך שלנו והטיול שלהם לארה"ב
ובין היתר פטפטנו שאולי נפגש שם….
ככל שהם גיבשו את מועד ומסלול הטיול שלהם ואנחנו את לו"ז הטיולשלנו, גילינו שכנראה אנו נהיה באותו אזור ובאותה עת בארה"ב.
וזרקנו באויר : מי יודע אולי נפגש..
ככל שהתקרב מועד היציאה דיברנו ברצינות יותר על המפגש אך לא ידענו היכן נהיה בספטמבר ואנתנו מספר הטלפון ודרכי תקשורת שלנו בטיול.

הזמן עובר בחוויות והתרגשות

כבר חודש אנו בארה"ב ומידי פעם מסרונים למשפחת שפיר אשר מעדכנת שהם יוצאים לטיול בקרוב ואם יש לנו צורך במשהו שהם יביאו לנו מהארץ.
לא הבנתי איך יש להם מקום ?  אנו היינו מוגבלים וכמעט חרגנו במשקל.
אריאל הסביר  לי שהם יוצאים עם מינימום ציוד על מנת להצטייד בחו"ל.
אני שמחתי ונתתי לו רשימה מצומצמת של 3 דברים אשר יסייעו לנו רבות:
1. רב שקע ישראלי
2. מתאמים לשקעים
3. וטחינה…..ועוד טחינה! גולמית!  משומשום מלא של אחווה!

אריאל היתה תותח ואמר שאין בעיה ודחק בנו באמירה  "מה, רק זה?!"
ואנו שבכלל לא היינו בטוחים שנפגש אמרנו שמקסימום ישאיר את זה אצל משפחת בלוט (חברים מנחשה אשר שוהים שנה בפנסלבניה) ואנו נגיע לשם בסוכות ונקח את זה משם.
הגיע הרגע והם יצאו לדרכם בטיול.
ת'קשרנו תוך כדי וקיבלנו את המסלול שלהם כולל תאריכים ומקומות לינה.
ואנו התישבנו על מסלולינו ובדקנו אם זה ריאלי שמסלולינו יצטלב עם שלהם.
בישיבת צוות בחצי הלילה ראינו על מפת ארה"ב שיש לנו שבועיים לחצות את מרכז אמריקה

מדינות- מוויומינג , דרום דקוטה, מיניסוטה, ויסקונזין, אלינוי, אינדיאנה ואוהיו ולהיפגש עימם במדינת ניו יורק .
החלטנןו שזה ריאלי אך קשה.

למה המאמץ?…תשאלו…

כי  אנו גם ככה רצינו להגיע למזרח לפני בא החורף ולכן אנו נדרשים להזדרז בלי קשר.
וכך החלו שבועיים של נסיעה עמעט ללא אתרי טיול , לחצות מזרחה את מרכז אמריקה.

שבועיים של הרבה מראות ונופים (ועל זה יסופר בנפרד).
תכננו להפגש עימם ביום שני 8/9 בבוקר .
עקב אי עמידה בלו"ז המיילים ניסינו לתקשר עימם במסרונים והתקשורת היתה קשה אך בסוף עברה.(נותרו לנו  על פי עוד 1125 ק"מ")

לכל אורך הדרך ניווטנו בתוכנת סטריט אנד טריפ…

אני מכוונת וירוני נוהג..

קבענו שנפגש עימם לעת ערב במקום הקמפ שירון שלנו ולמחרת נצטרף עימם לטיול.
יאמר לזכותם שהם זרמו וסמכו על סוג הקמפ שבחרנו …וזה לא מובן מאליו.
ובאמת לעת ערב, מפגש הפסגה התקיים בכניסה לפארק רוברט טרמר אשר במדינת ניו יורק (פארק יפיפה אשר ירון בדק חקר והזמין לפני)
לא יאומן זה קרה עשינו זאת הצלחהו!!!
כולם נשפכו מהמכוניות המון חיבוקים התרגשות ונשיקות.

זירזנו את כולם על מנת להתמקם טרם חשיכה.
החלקה שקיבלנו ללא חשמל ומים…אנו כבר מתורגלים ונשרוד…

ילדינו כבר רכבו באופניים לחלקה ובדרך חצו עם הקרוואן נחל קטן

וילדי משפחת שפיר נהנו בנסיעה קצרה בקראוון
התמקמנו  ובנינו את האוהל ארמוןמ בחלקה כשסביבנו הכל טבע וירוק.

 

משפחת שפיר העבירה אלינו ברוב טקס והדר את כל המשלוח מהארץ ו2 ארגזי ספרים ממשלוח שהמתין לנו אצל משפחת בלוט.

ומכתב שנה טובה ממשפחת דנינו!
את הפתיחה של המשלוח נעשה בטקס שקט יותרמאוחר  יותר…

תמיר עבר לפתיחת המנגל החדש שחנכנו לכבוד המפגש

התחלו באור אחרון:
להכין מנגל ובשר על  האש
להכין מדורת קומזיץ
להכין סלטים ותירס חם
להקים את אוהל הארמון
להציע מיטות  לאורחים

וככה 12 איש עשו כל זה בקראוון כשכולם נותנים יד לעזרה.
ויצא תפריט ארוחה על האש לתפארת:
מנה ראשונה תירס טרי במלח אשר מתפצפץ בפה(כדי שלא יאכלו אותנו הילדים הרעבים)
בשר, סלט ירקות קצוץ, סלט כרוב, חומוס, טחינה,חציל על האש  וחמוצים.
אפילו כמה פיתות היו….

התיישבנו לסעוד ארוחה ראשונה שלנו על האש. אחרי חודש וחצי.
כשבאמריקה קוראים לזה ברביקיו כבשיגרה….

ירון חלש על הבשר והאש והבשר זרם…

כולם אכלו לשובע ונשאר עוד הרבה בשר
לא נותר לילדים אלא לקנח במרשמלו ענק על שיפוד שהילדים חיכו לו  גם חודש וחצי….

ואח"כ בחשיכה גמורה ההסעות לשירותי והמקלחות הציבוריות יצאו…למרות שהם היו במרחק 100 מטר:-)

עשיתי מסדר שיבוצי מיטות והופ כולם מתארגנים לשינה.

אריאל עבר עימנו על הלו"ז מסלול למחרת (חבל על הזמן! סדר וארגון!)

כמעט עשינו מסדר צבאי…

ואני הודעתי לכולם שאם רוצים לצאת ב9:00 למסלול בוקר חייבים לקום בשבע כי הילדים רוצים להכין פנקייקים לכל החברה.

לאט לאט ירד השקט על הקרוואן כשכולם נרדמו…
כלים אי אפשר היה לעשות כי המאבה הרעישה כל כך!…נעשה בבוקר…
אני וירון פרשנו לשינה באוהל ארמון …בלי אף ילד!
(למרות שחן ועמיחי מאד רצו)

בבוקר התעוררנו כולנו כמתוכנן בשעה 7:00 והילדים שיתפו פעולה
תפילות
קיפול אוהל  ואריזות שפיר

הקטנים התחילו עם קורנפלקס

והגדולים התחילו הכנת המון המון פנקייקים…הם כל כך רצו לארח ולפנק בפנקייקים שהם עשו…

ממרח שוקולד נטלה ומייפל השלימו את המלאכה וכמעט עומדים בלו"ז…

רגע לפני יציאה, חייבים תקשורת בתוך הטבע הזה!

אריאל  מנסה יכולתו בנהיגה על הקראוון  עד עמדת ריקון מים אפורים. ומוריאל רעיתו מצלמת ומתעדת באהבה רבה!

רק רגע נדרש לרוקן מים אפורים  מהקרוואן

אמנם בדרך עשינו כמה פרסות ועם קראוון זה מאד קשה:-)
אך הגענו לגשר הישן ביותר באזור העשוי מעץ

 

ואחר כך המשכנו לאטקינס גלן.

מזל שהיינו עם 2 רכבים כי המסלול הינו טבעתי, כך שהשארנו את הרכב של משפחת שפיר ונסענו כולנו בקראוון להשאיר רכב בצד השני.

את המסלול בחרנו לעשות בירידה….

מסלול יפיפה עתיר במים זורמים וטבע ירוק בתוך נקיק כשהכל שזור לחות רטיבות ושרכים ירוקים…
פינת גן עדן.

ה

בסוף המסלול ירון ואריאל נסעו להביא את הקרוואן וישבנו לאכל ארוחת צהריים.
חיממנו את הבשר שנותר מאתמול והוצאנו סלטים והתיישבנו לאכול על המדשאה ממול לכנסיה:-).

כולם הסתכלו עלינו בסקרנות ואנו נהנו מהאוכל.

לאחר הארוחה הצטרכנו להפרד ממשפחת שפיר על מנת להנות עוד מהאזור בו אנו נמצאים ולםה מצפה עכשיו 4 שעות נסיעה לניאגרה פולס.

מאד הודינו להם על המשלוחים והמאמץ
כיף היה להפגש עם מכרים מנחושה בנכר,

לקבל טעם עברי,

זכרונות וד"שים מישראל…
אנו כבר מתגעגעים!