לשבת הזו הגענו בלי לדעת היכן נהיה בדיוק עד יום חמישי.
ההמתנה לתיקון דלת הפרייזר שהוזמנה בקונטיקט הולידה התלבטות ארוכה.
ניו ג'רזי או לוושינגטון.
נתרחק מקונטיקט ואחכ נחזור בנסיעה ארוכה או שנשאר באיזור.
בעודנו מתלבטים …הגיע הטלפון המיוחל אשר מודיע כי הדלת של הפריזר הגיע ץ
ההתלבטות נגמרה ואנו יוצאים לקונטיקט.
היכן נהיה בקונטיקט??…בקהילת ניו הייבן הידועה.
ירון התקשר אליהם ו
שם חגגנו את שמחת תורה עימם.
נפרדנו בשלישית מהדודים ומהנייה בת שבועיים בברוקלין
ויצאנו לנסיעה בשעה 10:30 .
נסיעה של שעתיים מברוקלין נמשכה חמש שעות.
הגשרים בדרך היוו מכשלה ועיכוב רציני.
גשר נמוך מחייב עיקוף. ה"וויז " אינו נותן חלופה מאלא מחזיר אותנו לאותו נתיב .
מזל שיצאנו מוקדם ! הגענו ב15:30 שעה לפני שבת.
בדרך לניו הייבן עברנו על כל השדרות המפורסמות אשר צעדנו בהם ברגל ולא האמנו שאנו נעים בה בקראוון
ועל קראוון במנהטן יסופר בנפרד בסיפורי דרך.
הדרך התמשכה ונאלצנו תוך כדי להתפיח בצק לחלו
ולהכין הערכות לשבת
סלט טחינה בדרך זו מקצועיות של עינב
בסופו של דבר הגענו לני הייבן הגענו לרחוב הישיבה מבלי לפספס את מבנה הישיבה אשר עמד במלא הדרו ..רק שהשלכת השילה ממנו עלים.
הסתבר שזכינו…בשבת זו התקיימו 2 שמחות
- שבע ברכות
- ובת מצווה לגיטל הבת של המשפחה הצרפתית שזכרנו היטב משמחת תורה.
מאוד התרגשנו וחשנו ש"חזרנו אל בורות המים…" אל המשפה הקרובה.
החניה המתינה לבואנו,
החצרות כאילו ברכו אותנו בברוכים הבאים
מגרש המשחקים המתוחם
הכרנו את כולם. התרגשנו עם כולם !
כולם קיבלו אותנו בחיוך ובמאור פנים.
ממש משפחה!
בשבת בערב סעדנו בקרוואן
ובשבת בבוקר סעדנו אצל דב אח של אליעזר הבן של הרב והרבנית.
הודתי לסימה על הכתובת לרכש בגדים בברוקלין
גם הרב והרבנית שמחו לראותינו והביעו זאת בבירור!
החיבוק שלי לרבנית היה כל כך אמיץ שכמעט מעכתי את הכיסוי ראש שלה …טוב אני צריכה ללמוד לחבק נשים עם כובעים או פיאות:-)
.כל כך נהנו לראות את הסביבה והמראות המוכרים…אפילו הכדור הצהוב נשאר במקום.
נפרדנו מהרחוב מהמתחם מבית דב וסימה
לפני צאתנו ביקשנו להיפגש עם הרבנות ולשוחח עימה על שיטת הלימוד של הקריאה על מנת לקדם את עמיחי וחן.
נפגשנו בבית ספר עם שרה הרבנית בכיתת לימוד אופיינית .
הרבנית שוחחה עמנו רבות ונתנה לנו ספר אשר ייסע לנו רבות.
נפרדנו בברכה שנזכה מהם לביקור בארץ ישראל במהרה….