התעוררנו הבוקר

לאחר לילה בחנית מניין רשב"י בסאנרייז אשר נמצא במרחק כשעה ממיאמי.

כל הדרך למיאמי ביץ אני וירון אמרנו שהאוירה בפלורידה זה …כאיךו כולם בחופשה או נופש.

הנופים בצידי הכביש עטורי עצי דקל המאפיינים כל כך את מיאמי.

הסירות קיאק הקשורות על גג המכוניות הנוסעות

הספינות הנגררות

הקרוואנים הרבים על כל סוגיהם בכבישים

וכמות הקמפים הרבה כל כך.

כיף להרגיש במסע זה בנופשה .

אנו נוסעים בכביש בעל  5 נתיבים לכל כיוון.

כשברקע בנייני מיאמי הגבוהים.

אנו  מבינים שככל שנכנס לעיר נהיה  בצרת חניות

חניונים על חניונים עמוסי רכבים

מחלפים והגשרים שרק גורמים לשקשוק רגליים.

נסענו בנתיב שיש בו 4 קומות כבישים. מבוך מחלפים !

והמשפט שישר עולה  הוא  "לאן הם נוסעים כל אלה?"

גם למיאמי הזהירו אותנו-  ל

א להכנס עם קרוואן כי אין מקומות חניה!!

צריך לראות את הפרצופים של הקמפרים המנוסים כדי להבין מה דעתם על קרוואן במיאמי.

אך אנו עתורי נסיון עם חניה בשיקגו, בוסטון, ברוקלין, פילדלפיה…החלטנו לנסות את מזלנו.

"אם שם  חנינו גם פה גם נמצא מוצא"

במקרה של חניה רחוקה ..יש לנו יתרון שיש לנו אופניים אשר יכולה לשנע אותנו .

שילו מיאמי מורה שאנו קרבים

ככל שאנו מתקרבים למיאמי אנו מתרגשים  ממראות העיר.

ממש כמו בסרטים!

כל כך מרגש!  ,ממש חיים בסרט" כמן שאנשים אומרים.

לפני הנסיעה ירון החכם מבקש שאגדיר במפה מהו האזור המתוייר שנכוון לשם את החניה.

מה הסיכוי שנמצא במרכז ת"א  חניה לקרוואן ?  התשובה : קלוש !

כך הסיכוי למצא חניה במיאמי ביץ…רק ביתר דגש.  אין סיכוי!

הגענו לאזור המתוייר ואנו מבינים שגם אם נרצה …אין פשוט אזורי חניה ציבוריים.

הכל לתושבי המקום.

אנו נוסעים כבר כ10 דקות ומבינים שאין פשוט חניות.

אני וירון מהמהמים. אין ברירה צריך להתרחק ולבדוק.

אבל לאן ניסע בדיוק?

שאלנו איזה בעל חניון אשר שלח אותנו באנגלית בעלת מבטא קובני הרחק לאן שהוא אשר לא הבנו.

את אשר יגורנו הגיע…חניה אין.

אנו מתקרבים לכביש אשר בו מגרש  לימוד נהיגה של מכבי אש.

לצד הדרך חונה ניידת.

אין בריריה …נעצור ונשאל את השוטר. כבר עזרו לנו כך בעבר.

נשאל "הייכן יש חניה לקרוואן במיאמי?"

וכך עשינו עצרנו בחניה כפולה לשוטר שנראה כמו מקסיקני ,,,ושאלנו.

שאלנו מבלי לצאת מהרכב.

השוטר כמו כל השוטרים שפגשנו עד כה, היה  אדיב.

הוא הוציא את ראשו למהניידת לבדוק את אורך הקרוואן ועוד הוציא ועוד הוציא …

כי כל מבט שלו לא הצליח לראות את הקרוואן מתחילתו ועד סופו.

רק למראה שירבוב צאוורו הבנו שהוא חושב שאנו בצרות.

אבל הוא היה כל כך אדיב שהוא הרים קשר ושאל אם יש מישהו שיודע היכן יש חניה לקרוואן במיאמי ביץ.

התעכבנו לידו כ10 דקות…ממתינים לכל יודעי הדבר שבקשר .

דמיינתי לעצמי איך כל מחלקת התנועה שלהם בודקת חניה עבור האליאסיאנים.

בתום הבירור. השוטר מבלי לצאת מהניידת מודיע ךנו רשמית כי אין חניה במיאמי ביץ לכלי רכב בגודל שלנו.

אנו מודים לו  מאוד על הקדשת זמנו ואומרים אחד  לשני מה חשבנו לעצמנו?

החלטנו לא להתייאש ולשוטט.

אנו  שואלים את השוטר עם מותר לחנות על כביש זה כי אנו רואים שילוט חניה.

השוטר מודיע כי כאן לא. אבל בהמשך כן.

אנו נעים לא יותר מ100 מטר  במטרה  לחזור ולהקיף את מגרש מכבי אש.

לפתע אנו רואים אזור חניית מדחנים. הסיבוב חד  ובלתי אפשרי.

ירוני רוצה לעשות סיבוב גדול ואני אומרת לו שיוריד אותי עך מנת לא להחמיץ למשהו אחר את החניה.

אני יורדת  מהקרוואן ומתקרבת למדחנים על מנת לבדוק אם אנו רשאים לחנות.

ברור לי שנדש חניה של שני מדחנים.

והנה עוד חניה פנויה עם כרטיס חניה….

מה ההבדל? האל יודע!

ירון אומר שחייבים לקרא אנגלית ואני מתחילה לקרא.

למען ה'!  השעות שרשומים  ממש לא ברורים!

מותר או אסור…?!

חככתי בדעתי ולא הבנתי כלום!

אמרתי לירון אין ברירה ירון הדובר יגיע לבדוק.

ואכן ירון מגיע ומבין  על פי סימני השאלה שלי שאין ברירה הוא חייב לברר זאת במדוייק.

הוא תמיד  אומר שההגיון שלי  הוא משהו מיוחד!

לאחר מכן הוא עושה לי שיעור  בקריאת שילוט באנגלית .

בוחר חנייה בכרטיס אשר בו ניתן לשמש בכרטיס אשראי…אמריקה!

ואנו חונים.

לא יאומן  עד 15:00 ללא הגבלה!

ממש משמיים!!!

טוב …יש לנו נסיעה באופניים למרכז….אבל אנו חונים.

להודייה לקדוש ברוך הוא פתחנו שולחן!

ובסעודת הודיה אשר התקיימה על המדרכה במיאמי  הודנו לקדוש ברוך הוא על ההשגחה.

נראה כאילו יש לנו נסיעה ארוכה עד הביץ.

כך הרגשנו גם בהלוך.

אך בחזור …בחשיכה…עייפים הבנו  שזה היה ממש קרוב.

לא נסענו בכלל הרבה עד לחניה.

הודנו שוב לקב"ה.