הרפתקאה זו היתה כל כך ספונטנית!

במהלך השבת  במניין "דור תקווה" אשר בצ'ארלסון הכרנו  משפחה  טל ונאוה ו4 ילדיהם אשר מתגוררים באטלנטה ג'ורג'יה.

משפחה זו היתה התארחה כמונו. הם באו לבקר את אביה של נאוה אשר מתגורר בצ'ארלסטון.

הקשר הממשי נוצר  כשנאוה העבירה שיעור "אהבת ישראל " ואני וחסד (אישה נוספת שעליה מסופר בנפרד בסיפורי דרך)

נהנו מהשיעור והשיחה אשר נמשך עד מוצא"ש.

במוצ"ש  טל סניור עשה לנו הבדלה ונפרדנו מהם.

הלכתי לקרוואן במטרה לחזור ולהתייעץ עימם במסלולי טיול  אשר הם מכירים.

הסתבר שירון  ואני חזרנו לדירתם כ שהם ממש היו ברכבים ויצאו לנסיעה …

כמעט פיפסנו אותם!

בשניה האחרונה…

כשהם ברכבים כבר בפינת הרחוב הם הציעו לנו  שנבוא  להצטרף אליהם למחרת

לשיט קאנו במרחק של כשעה וחצי מצ'ארלסטון.

למדנו, כי בבעלותו של אביה של נאוה מספר קייאקים אשר  לעיתים הוא מארגן איתם טיולים.

לא האמנתי שנעשה זאת עימם  אך ירון זרם באופן מהיר  ונענה להזמנתם.

החלפנו מספרי טלפון  וקבענו שעת יציאה בבוקר.

קבענו שהם יגיעו לאסוף אותנו מחניית "דור תקווה".

לא סיפרנו לילדים .

החלטנו להפתיעם לכבוד יום הולדתי.

למחרת בבוקר בשעה היעודה היינו מוכנים.

לא הערנו את הילדים…תכננו להעירם  במהלך הדרך.

לחניית הבוקר הגיעו 2 מכוניות משפחתיות ומכונית אחת הגוררת קייאקים.

זהו רכבו של אביה של נאוה שמו רומן.

הוא החתים אותנו על כתב ביטוח תדרך ו סידר את השיירה ויצאנו לנסיעה.

רומן מוביל אנו אחריו

כל הדרך נהנו מהנוף.

שעה וחצי של נופי דרך .

תוך כדי הדרך הערנו את הילדים  והכנו אותם לפעילות הבוקר.

ארזנו  ציוד מינמלי על מנת שלא ירטב הציוד במים.

הציוד המינמלי כלל-  3 תיקי גב קטנים ושני מכשירי טלפון ניידים.

את המצלמה  השארנו בקרוואן ואת הניידים הכנסנו לאריזת  פלסטיק אטומה על מנת שחס וחלילה לא ירטבו.

הגענו לביצת רימני.

החננו והתחלנו להתארגן.

וירדנו אל המזח.

אביה של נאוה רומן, נסע ברוורס לשפת הביצה ופרק את הקאנו.

היינו 16 נפשות.

לכולם חולקו חגורת הצלה וכולם חגרו.

ורק התינוקת של נאוה בהתחלה הניחה שילבישו אותה בחגורת ההצלה…אך כשהבינה שזה כל כך מסורבל ומציק  סירבה בתוקף להישאר עם זה …ולא הפסיקה לצווח.

צודקת מאוד…מה זה הנוקשה המאיים הזה?

אביה של נאוה הציע לקחת סלקל…בהתחלה נאוה היתה סקפטית אך טל הלך והביא

וזה היה רעיון מעולה מכוון שהתינוקת היתה כל כך רגועה בו במהלך השיט.

הוא חיבר  4 קאנו למבנים של שניים.

קייק חמישי היה בודד לעוד זוג אשר הוזמן עי נאוה וטל.

כל  2 קאנו חוברו בקצוות וכך  בנינו  שלוש קבוצות שיט בלבד.

לאחר דין ודברים ותזוזות אשר התארכו לזמן ארוך… הצלחנו לחלק את הקבוצות באופן שווה כוחות  מכוון שנדרש להפעיל משוטים.

רומן האגדי סבא ל-4  נכדים היה גיבור בסבלנותו.

הוא ארז את הציוד  בתיק גומי קשיח צהוב.

השארנו בחוץ רק בקבוקי מים ושני מכשירי הטלפון.

המתנו  לתדריך. הצטלמנו לפני הכניסה לסירות

אחרי תדריך של רומן נכנסנו לסירות.

וכך התחלנו שיט אשר  בו יש כללי בטיחות חשובים:

• לא עוקפים את  סירת המדריך

• שומרים על המשוטים שלא יפלו כי הם ישקעו במצולות

• שומרים על אצבעות הידיים בתוך הסירה על מנת שלא  יחתכן במפגש חולף עם סירות אחרות

• מורידים את הראש קדימה  במקרה של מעבר ליד עצים.

יום נאה  הזדמן לנו ואנו נהנו מכל רגע.

נוף הביצה היה כל כך מיוחד  ויפה עבורנו.

 

זיהנו כי הביצה גדולה וסבוכה  והמסלול מסומן על מנת שלא יתבלבלו.

למדנו שהסירה לא שטה בזרם זוהי ביצה ונדרש לשייט ולהפעיל כח.

חלק מהסלול עבר בנתיבים צרים מאוד אשר נדרשה מיומנות ניווט עדינה מאוד!

וחלק מהשיוט היה במרחב פתוח.

סבא רומן הגאה עשה את עבודתו נאמנה ובאחריות ותןך כדי לא הפסיק לצלם את משפחתו ואנו אותו.

היה כל כך כיף  להנות מכל הטבע הזה ומהחויה המשפחתית .

המשפחות פוצלו בין צוותי הקייאקים.

מידי פעם נשקו  צוותי הסירות אחת לשנייה

למדנו להכיר את משפחת  שניר טל ונאוה.

הם היו כל כך זורמים ונוחים ונתנו לנו הרגשת משפחה.

שטנו בקצב  טוב . שיט בקאנו מחייב קצב.

קצבנו בקול על מנת לתת מרץ.

קצבנו ושרנו משמחה!

לאחר שיט וניווט בין פיתולי הביצה רומן הוביל אותנו לשפהת הביצה.

קאנו אחר קאנו עצר  בשפה וטיפסנו בזהירות מבלי חשקוע בבוץ אל השפה הבטוחה.

עלינו וטיפסנו על גדות הביצה הטובענית .

הילדים החלו לסקור ולבדוק את השטח.

רומן בתרגולת

ארגן וחילק אחריות להכין מדורה

משם ללא הפוגה המשיך לתליית הערסל

אנו התחלנו לפרוס ארוחת צהריים.

התיישבנו לפיקניק על הקרקע  כמו  בטבע אמיתי.

והעצים סביב היו גבוהים גבוהים

רומן סבא גאה נהנה מכל השבט שלו.

אוכל…. היה די והותר וכולנו היינו רעבים.

לאחר האוכל כל אחד מהילדים מצא את פינת השעשוע שלו.

פרגנו לילדים אשר שייטו במרץ והכנו אותם שאנו  נעשה את אותו מסלול בחזור.

ארזנו בצער…היינו נשארים עוד ועוד…

שמחנו ששפר מזלנו  ומזג האויר הוא כזה.

כי היתושים כבר עכשיו אכלו את ירון.

מה היה קורה אם זה היה שיא הקיץ?

הצתוותנו חזרה לסירות ויצאנו לדרך.

תמיד הדרך חזור קשה  יותר ונדרשנו ביותר קצב ומורל

מידי פעם עברה סירת מנוע ואנו פיננו לה את הדרך

היו פעמים שכל כך התקשנו לנווט עד אשר תהינו כמה הסירת מנוע משתעשעת על חשבוננו בניווט בנעברים הצרים אפילו יצרנו פקקים.

בשלב מסויים כבר לירון היה חם מרוב מאמץ…הגבר היחידי בסירתנו.

הוא הוריד את חגורת ההצלה על מנת להוריד סווצ'ר ופלופ נפל משהו למים.

המכשיר הנייד שלו נפל למים !

וזה כבר סיפור אחר..אשר יסופר בסיפורי דרך.

לא התעכבנו רבות. זה היה אבוד.

זה קצת העכיר את האוירה  אך לפחות זה קרה רק בסוף החוויה.

כל כך נהנו מחוויה מיוחדת זו !

בסיום רומן ניהל ו"תיקתק" את הקיפול.

עבודת כפיים של לשאת את הסירות חזרה לנגרר.

נפרדנו החלפנו כתובות  ואמרנו שאולי  נפגש בחנוכה באטלנטה  ג'ורג'יה.

מי יודע?…מה האל צופן לנו….. ?