חן ביתי בת החמש וחצי, עומדת בגבורה בל המסע הזה!
קשה לה לעמוד בקצב ההליכה של כולנו!
קשה לה ללכת לישון מאוחר עם הגדולים ולקום כבשיגרה
ותמיד היא מנסה להעסיק את עצמה
אבל …הכי קשה לה להיפרד כל פעם מהחברים אנשים טובים שאנו מתארחים אצלם או בחברתם.
כל הזמן היא מאושרת ומרוצה מעצמה…
עד ….שעמיחי אחיה מציק לה!
כל כך כיף לקבל ממנה חיבוק משוחרר
וכל כך כיף לקבל ממנה מסג' מפרגן בכפות רגליים.
לנו ההורים זו בת הזקונים שלנו …
שרק לא יעבור לה כל החיוך והפרגון.
כל דקה שעוברת אנו נוצרים כי זו הקטנה שלנו!
בעתיד יהיו בע"ה נכדים !
ברוך ה' הבריאות של כולם בסדר.
הקב"ה מלווה אותנו בהשגחה עליונה ושומר גם עליה ממחלות…..
לכן נלחצתי!
אחרי שבוע מתיש בניו יורק סיטי, ברוקלין, מנהטן הלוך ושוב מבוקר ערב
חן התלוננה לראשונה על בריאותה!
במרכז מנהטן כשכולנו נפעמים מהאורות הרבים שמסביבנו….
חן ניגשת אלי ובקול מלא לאות אומרת לי אמא , כשאני עושה ככה כואב לי העורף"
אומרת ומניחה יד על העורף שלה ומראה לי איך היא מרימה סנטר והעורף כואב.
אני כאמא אומרת לעצמי רק לא חולי!
3 חודשים ברוך ה' הכל עבר בבריאות…
רק שזה לא סימפטום לאיזו מחלה שלא נדע טפו טפו…
מה עושים!?
שלושה חודשים עברנו בלי רופא…מי צריך אותו עכשיו…
ובעודי מנסה לעכל את הידיעה שכואב לה ואני הכתובת לכל מכאובה
אני רואה אותה מרימה שוב את הראש מעלה ושוב מניחה את ידה על העורף..
שוב אני מתחילה לחשוש
.
פתאום יורד על האסימון!!
אני מסתכלת לראות לאן היא מביטה
ואני קולטת ש….
העורף שלה כואב…
לא בגלל דלקת קרום המוח חס וחלילה
אלא …אלא…בגלל מנהטן והבניינים הגבוהים
הבניינים כל כך גבוהים שצריך כל הזמן להרים את הראש על מנת להביט בקצה העליון שלהם
בטח אם חנצוקה הכי נמוכה
ובטח ולבטח, אם היא חובשת כובע מצחיה שמסתיר לה
את שדה הראיה
ברוך ה' ובע"ה ש כאבי מנהטן ייחלפו במהרה!
.
.
ובעודי
מנסה לעכל את הידיעה שכואב לה ואני הכתובת לכל מכאובה
סגור לתגובות.