יום חמישי היום ואנו כבר יודעים היכן נתארח בבוסטון לחניה ביום הכיפורים.
אנחנו בתכנון הנסיעה
כבר יודעים שמשך הנסיעה מפארק אכדיה אשר במיין לבוסטון הינו כ- 4 שעות.
אנו יודעים שנדרש לחצות גבולות:
- מיין ניו המפשייר
- ניו המפשייר מסצ'וסטס
אנו יודעים את כתובת בית הכנסת.
ואנו יודעיים שאנו רוצים להגיע לסליחות בחמש וחצי בבוקר.
בהתייעצות עם ירון הסכמנו שהכי נכון שנצא לנסיעת לילה לבוסטון.
אז מה שנותר זה למצות את היום טיולים הפארק אכדיה עד תום!
וזה מה שעשינו.
השעה 20:30 הגיעה.
הילדים התיישבו לאכול ארוחת ערב קלה ואני וירון נכנסו לנוח שעה קלה על מנת לצבור כח טרם הנסיעה הלילית. תדרכנו את הילדים תרגולת שינה וכיוונו שעון והופ למיטה.
כשאנו התעוררנו הילדים כבר נרדמו וזה מעולה.
התארגנו לקפה דרך בנוסח אמריקאי
כיוונו את תוכנת הניווט
ויצאנו לדרך.
נסיעה שתוכננה להסתיים ב02:00 ….נמשכה ונמשכה.
עצרנו להתרעננות פעמים באזורי המנוחה המיועדים
עצרנו מידי פעם להתכוונן היכן אנו נמצאים…
וועצרנו כל פעם מחדש במחסום לתשלום אגרות כביש.
לא פעם
לא פעמיים
ולא שלוש פעמים אלא6 פעמים.
וכל פעם איש המחסום אומר לנו לשלם ואנו משלמים!
כל פעם שניסנו להתחמק מכביש האגרה הגי פי אס כיוון אותנו שוב למחסום כביש האגרה.
וכל פעם אנו שואלים את עצמנו…מה קרה?!
למה כל כך הרבה כסף.
בלילה זה הוצאנו בין 3 ל7 דולר בל עצירה
כל כך היינו עסוקים בדרך…שפשוט שילמנו!
כל כך היינו לא מפוקסים…שלא חישבנו כמה סה"כ יצא בסה."כ
באיזה שהוא מחסום ירון היה בטוח שהאיש במחסום שדד אותו.
ירון בטוח שהוא נתן לו שטר של 50$ והאיש נתן לו עודף מ20 $.
החל דין ודברים וירון שבטוח במעשיו לא הבין איך הוא נפל בפח…
זהו טריק שמוכר עי מוכרים.
במחסומים הבאים…ירון כבר למד לקח ובעת הגשת השטר כסף הקריא את סכומו בקול.
וגם אני עברתי שיעור לחיים.
זהו כביש שלא ישכח בכמות האגרות ששילמנו.
גם שחצינו במשך שבועיים את מרכז אמריקה , לא שילמנו כך!
ככל שהדרך נמשכה מועד ההגעה התארך.
לא ברור איך …אך לכתובת בית הכנסת הגענו בשלום בחמש בבוקר!
ישר לסליחות.
ואנו אמרנו לעצמינו שילך הכסף כפרה ונודה לקב"ה שהגענו בשלום!