אני עד כה פגשתי חולות ים בחופי הים
אנו בניו מקסיקו ופעם ראשונה שאנו רואים חולות ים באמצע מדבר אבל לא סתם חולות ים
אלא חולות ים לבנים שנראים כמו שלג!
לאתר חולות לבנים הגענו דרך המלצת חברים למסע טל ונאוה סניור מאטלנטה גו'רג'יה
אשר אותם פגשנו כבר 3 פעמים במהלך המסע
הם המליצו בחום ואנחנו רשמנו לעצמנו
התחלו במרכז המבקרים קיבלנו את מפת הדיונות ויצאנו לדרך
חולות לבנים כשלג באמצע מישורים מדבריים
זהו מחזה מרהיב ולא מובן
מדבר מישורי מימין ומדבר מישורי משמאל
ופתאום דיונות על דיונות של חול זך ולבן
כמובן שבמרכז המבקרים אנו מקבלים הסבר איך נוצרה התופעת טבע המיוחדת הזו
למדנו שהחולות הלבנים נוצרו מתופעה מדהימה!
רוחות וגשמים מסיעים מבקעת טולרוסה שהיא בצפון מדבר צ'וואוואה, גיר ומינרלים שונים
גורסים אותם דק ומנחיתים אותם בהמוני המוני גרגירים לאזור זה אשר בו מתהווים דיונות ענקיות בגובה רב !
ירון החליט להפתיע את הילדים ולהביא מגלשיים לדיונות
והשמחה והצהלה גאו אצל הילדים
עם המפה הילדים החליטו לנווט ולפקוד את הדיונות הכי גבוהות על מנת להעצים את החוויה!
נסענו על כביש אספלט אשר איבד צבעו לאפור לבן מרוב חולות שנסחפים אליו
הבנו שכל הזמן יש מפלסות אשר מפלסות את החול מהכביש כמו שלג….
והמראה ממש היה כמו שלג
המרחבים מסביב היו לבנים לבנים
עד האופק
כל דיונה נראתה לילדים יותר גבוהה מהאחרת
לפי מסי הגולשים על הדיונות …העין נמשכה ועצרנו
על דיונה מאוד קשה לצעוד עם נעליים כפכפים או סנדלים
הרגליים שוקעות עד אמצע הקרסול ואז מתחילים ללכת עם משקולות!
חלק מהילדים השאירו את הכפכפים וצעדו בלעדיהם…
וזה היה הכי חכם!
אני צעדתי עם נעלי אצבע …וגם זה לא היה נוח!
הרגל שקעה בחול וכשניסיתי למשוך את הרגל עם נעל האצבע …זה פשוט כאב!
אז הורתי אותם וצעדתי כשאני אוחזת אותם בידי
מניסיון …
נעליים אובדות בדיונות ולכן ביקשתי שיניחו אותם במרוכז…
הם החלו לעלות ….ולגלוש …בשיפוע חד
המיומנות נרכשה לאחר מס' פעמים שהם התהפכו באמצע הדרך מטה
לאט לאט השיטות השתפרו ….
הם התחילו לגלוש בזוגות
לגלוש זה כיף
אבל לטפס חזרה זה קשה!
גם אני הצטרפתי למסיבת הגולשים
גלשתי בסדר יחסית
אבל לטפס חזרה היה לי קשה!
כל צעד אחד שעשיתי במעלה הדיונה
עשיתי 2 צעדים טובעניים אחורה!
התקדמתי לאט
והתעייפתי מהר!
אמרתי לכולם שצריך לשפר את השיטה!
אם היה חבל לאחוז בו …היה יותר קל!
התיישבתי במרומי הדיונה לצפות בהם כשהם מתעייפים
הלילה הם יפלו למיטה מרוב עייפות
הם לא נחו לדקה!
עלו וירדו עלו וירדו
קדימה יוצאים לדיונה הבאה
היא נראת יותר גבוהה ואנו כמעט לבד
הפעם הם השכילו לשלשל חבל
חבל שלא על מנת לסייע בטיפוס חס וחלילה
אלא חבל על מנת למשוך ולהעלות את המגלשיים מהר יותר!
מהר יותר…על מנת שזה שממתין בתור יעלה את המגלשיים ויחליק יותר מהר!
הצהלות נשמעו למרחוק!
השיטות השתפרו
בזוגות בנות
בזוגות בנים
על הבטן
כל תנוחה אפשרית…
איך שאנו נצטרך לכבס את הילדים אחר כך!
השמש אט אט ירדה ועוד רגע השקיעה
לא רצינו לפספס אותה ולכן עם הכסאות המתקפלים טיפסנו מעלה מעלה עד למרומי הדיונה
התיישבנו וצפינו שוב עליהם משתוללים
לכל אחד עיסוק משלו
חן בכלל הרגישה כמו בחוף הים והוציאה את כלי הים שלה
צילמנו תמונות שנראו כמו שלג
או כמו חוף הים
תופעת טבע מרהיבה!
כולנו כאחד עלינו וטיפסנו עד ראש הדיונה
בתנועת ניצחון אשר הונצחה לדורות!
השמש החלה לשקוע וקרניה צבעו מכל עבר את המישורים והדיונות בצבע כתום זהוב…
הכל היה שליו וצבוע בצבעים שלווים
אנחנו בדד עם הטבע
עם השקיעה מטיילים עזבו ועד האופק לא נראתה נפש חיה!
ובדיוק שאני תוהה איך מנהלי הפארק מוודאים שכל המבקרים יוצאים מהשמורה…
נכנס טנדר עם צ'אקלקות כתומות ומקרופון
וביקש מעימנו להקפיד להתפנות עם סגירת השמורה…
אבל תמונות שקיעה חייבים
לקפל ציוד חייבים
ולהוריד את רוב החול שעל גופי הילדים …לקח זמן רב!
הכל היה מלא חול!
היה ברור לי ששבוע יקח לנו להיפרד מהחול מתוך הקרוואן וכמה שלא נקפיד
המיטות ירגישו
"מדבר סהרה" …ככה הילדים קוראים למיטות מלאות חול ים!
נפרדנו מהשמורה בשקיעה
התחלנו בנסיעה לקמפ דרכים אשר הזדמן לנו ב-15 $
התמקמנו בשעה 20:00 בחשיכה
מחר בבוקר נשלם
התקלחנו כהוגן בניסיון להוריד את החול הלבן שהבאנו עימנו
לא חול אחד אלא הרבה חולות לבנים!
חוויה מיוחדת שלא תשכח מעימנו לעד!!