13/3/2015 בחצי הלילה הם טיפסו אל פיסגת ה"גוודאלופ"

ביקרנו בטקסס רק   ב-2  שמורות
שמורת ביג בנד
שמורת גוואדלופ
כל שמורה נמצאת בחלק אחר של טקסס
וענקית כל כך …
מה שמייחד את שמורת גוואדלופ זה שבה נמצא ההר הגבוה ביותר בטקסס

DSCN4369

פסגת הר גוואדלופ מתנשאת לגובה 2,667 מ'בחורף הטקסני אפשר לראת בה שלג
מזל שאנו בעונה זו מבקרים כאן.

הגענו לקמפ לילה בשמורה והתמקמנו

DSCN3911 20150312_144200 20150312_085650

 
מזג האטיר קריר ונעים.
ירון אישי תמיד מעלה את הרעיונות הלא  שיגרתיים וכולם חושבים שזה אני….

הפעם ירון העלה את הרעיון לטפס ברגל לפסגת הר הגוודאלופ
ולא סתם ברגל

אלא בחשכת הליל על מנת לחזות בזריחת השמש בפסגת ההר.
לי ולירון תמיד היתה רגישות לזריחות ושקיעות
יכולנו בישראל מולדתנו לתכננן טיול בגליל וכשאנו קובעים שאת הזריחה נצפה בגליל

 

כמובן שהתלהבתי מהרעיון
"מה שלא מרגישים ברגליים לא זוכרים!"
ו"לא המקום חשוב אלא החוויה במקום"

ולכן סיפרנו לילדים את התוכנית מראש על מנת להכין אותם מנטלית

4 שעות טיפוס לפיסגה …צפיה בזריחה ו-ו4 שעות ירידה
גילאי 5 ילדנו נעים בין 6-16 שנה
פער גילים משמעותי אשר מדגיש בעיקר את היכולת הגופנית למסלול זה.

 הפעם החלטנו שזו משימה משפחתית  וכולם יתמכו בכולם בקשיים!

כמובן שהילדים יגידו "כן…אבל למה צריך ב-3:15  בבוקר?

ערב לפני  כן הודענו להם שהולכים לישון הערב מוקדם

כלומר כבר בשעה 20:00 כולם צריכים להיות במיטות!

כמו בצבא!

לפני  השינה עשינו מסדר ציוד ווידאנו :

  • כל התיקים מוכנים!
  • פנס לכל אחד
  • כמות מים מספקת למסלול של 4 שעות אשר מתוכו 4 שעות הן שעות שמש
  • בגדים חמים מאוד מאוד…כי יהיה קר מאוד בפיסגה!
  • ובגדים קלים יותר לצעידה בשעות יום
  • אפילו קרם הגנה בדקתי
  • ארוחת בוקר ונשנושים….

כל הציוד היה מוכן!

בדקנו כל אחד ואחד על מנת שלא נתקל בבעיה !

וקדימה למיטות…

חשבתי שזאת תהיה בעיה להשכיב אותם מוקדם  בשע ה 20:00

כל ערב הם עושים לנו בעיות עד שהם נכנסים למיטות…

והנה היום …לא האמנו!

בשעה 20:00 הם היו במיטות… כולל אנחנו!

כנראה כל בני אליאסיאן חששו  משעת ההשכמה ומהחוויה הלילית הצפויה להם!

לא קרה עד כה ..שנכנסנו למיטות כה מוקדם!

על ההשכמה כרגיל אני אחראית …שמתי שני שעונים שלא יהיו בעיות.

הודעתי לילדים שאנו קמים בדממה על מנת לא להעיר את כל הקמפ!

בשעה היעודה התעוררתי והערתי את כולם…

אויש …כמה רטינות  היו שם!

היחידה שקמה כמו פנתרה זו חן הקטנה, בת ה-6!

ואני אמרתי  לעצמי …"היא לא יודעת מה מצפה לה  הלילה!"

אחד אחד  עשיתי מסדר יציאה… נתתי להם קצת חלב וקורנפלקס

ושלחתי אותם בזוגות לשירותים…בדממת אלחוט !

כי כולם ישנים בקמפ

הבנים המתינו לבנות בחוסר סבלנות…"למה הן צריכות לעכב אותם תמיד?"

DSCN4084

ובלילה שומעים כל רחש ובמיוחד את  צעקות אליאסיאן

קבענו להיפגש ליד השירותים

כולם נעמדו בנקודת הפתיחה של המסלול עם הציוד ואפילו מקלות הליכה שהם גילפו לעצמם!

DSCN4085

התלבשנו כל כך חם  ….מרוב שפחדנו מהקור!

השמיים היו זרועי כוכבים

DSCN4102

ירון נתן תדריך בטיחות

והדגיש  לילדים שאסור לפתוח פער  ולהשאיר ילד קטן מאחור כי הוזהרנו שיש חתולי בר ליליים  שאורבים לקטן שבעדר!

ממש מפחיד!

קדימה צילום פתיח ויוצאים לדרך!

המסלול בתחילתו היה יותר תלול מסופו ושמחנו שהשלב הקשה בתחילת המסלול

DSCN4125

מזג האויר היה קר אך אנו התלבשנו שכבות חמות

DSCN4101

אור הירח האיר את השביל

DSCN4103

הירח היה גבוה גבוה בשמים  ולפעמים  הפריע יחד עם העננים לכוכבים  לנצנץ

DSCN4154DSCN4096

כבר בהתחילה כל היציאה לוותה בקיטורים של אחת הבנות…לאלא הפסקה!

ירון שנמאס לו מזה עצר את כל הקיטורים בתקיפות יתרה!

DSCN4113

הלכנו בדממה  כשכולם חצי ישנים…

DSCN4092

כיפת השמים היתה זרועת כוכבים אך אור הירח  טישטש את אורם והאיר את השביל צעיד הלבן שלנו

חששתי בהתחלה שנתבלבל בשבילי ההר אך כשצעדנו הבנתי אל חשש!

אין חשש ללכת לאיבוד  …כי אין שבילים נוספים!!

דאגנו להפסקות  קצובות ….אני ראשונה ואני קוצבת את הקצב!

DSCN4118

אני גם היחידה שהיתה עם פנס דלוק!

כל השאר ביקשנו שישמרו על פנסים כבויים כי זה ממש מסנוור!

אבל אני הקיצרת רואי…הייתי חייבת ולכן גם זו הסיבה שהייתי ראשונה על מנת לא לסנוור את האחרים

אל תדאגו הם  ללא הפסק העירו לי שאני מסנוורת אותם!

DSCN4108

הייתי הראשונה לא רק בגלל הפנס

ולא כי אני בכושר ואני המפקד…מה פתאום !…

כי לי הכי קשה והחלש קובע את הקצב!

נזכרתי במשפט שאמר לי  אחד המטיילים  אתמול כששאלתי אותו -אם המסלול קשה לילדים.

והוא ענה לי שהבעיה זה לא ילדים אלא…מבוגרים …כי לנו קשה יותר! …עצוב!!

אין ספק היה קשה …העצירות היו תכופות

DSCN4131DSCN4114

המצלמה על צאורי הוסיפה משקל וטרוניות כי כל פעם שהפעלתי פלאש …קמו צעקות!

למדתי את השיטה וכל פעם שצילמתי הודעתי בקול "פלאש!"

DSCN4108

בחשיכה לא רואים כלום  ואי אפשר לדעת מה יצא  מהתמונות!

כל עצירה כולם היו מכונסים בעצמם ושומרים על כח

DSCN4111DSCN4110

הקושי הורגש על כולם והתבטא בעקר בקיטורים צפויים

"מי המשוגע שקם בחצי הלילה?"
"משפחה בהפרעה!"
"כואבת לי הרגל וכואבת לי הבטן….."

מידי פעם חילקתי אגוזים ושקדים לאנרגיה…ממש כמו במסע אמיתי!

ההתמודדות הרצינית התחילה בשעה ה-3 לטיפוס!

DSCN4101

כולם עייפים וכל אחד רוצה לעצור היכן שהוא עייף!

DSCN4129

ירון הבהיר  בתקיפות יתרה(בלשון המעטה) שאני קובעת את קצב העצירות

ואיך שלי היה קשההההה…..חבל על הזמן!

אבל בשקט של תימניה סבלתי!

לקחתי את חנצוקה הקטנה עימי יד ביד…הלכנו בקצב אחיד

ועצירה קצב אחד ועצירה…

הבעיה הרצינית היתה ככל שמטפסים קר יותר

כל עצירה מתקררים עוד יותר

ולכן העצירות היו קצרות

בשלב מסויים אני עצרתי בעמידה ולא בישיבה ולו רק לא להוריד את התיק ולהתקרר

כי הזעה בגב מתקררת כל כך מהר!!

 

בעת הזו כבר חלק מהילדים התחילו לבכות שקשה להם ונמאס להם והם רוצים לחזור

והאחרים השיבו להם מה דווקא לפני הזריחה אתם רוצים לחזור…לא ! רוצים להמשיך!

אנו צעדנו בשביל כקו הרקיע מאחורנו כל פעם הצצתי לראות אם קו הרקיע מתבהר…והשחר עולה?

ועדיין לא!

בציר היו 2 פסגות ואנו מלכתחילה החלטנו שנעצור בראשונה !

אבל הזמן חלף ועם כל הזדקרות קרקע התלבטנו אם זו  הפסגה  המיוחלת ו או שלא …והמשכתי בדרכי

ההיגיון שהוביל אותי שאם קו הרקיע לא התבהר זאת אומרת שאנו צריכים להמשיך!

לא הגיוני שנחזור כשלא ראינו את הזריחה בפסגה!

ואז …סף הקיטורים גבר מכל הצדדים!

היחידה שלא קיטרה זו חן הקטנה !

DSCN4123

לא האמנתי לעצמי…איזה שינוי עבר עליה מתחילת המסע!

היא… התחשלה גופנית! התחזקה …גבהה חמד של ילדונת

ממש הייתי גאה בה ופירגנתי לה על כך!

סף הקיטורים כל כך גבר שנאלצנו ההורים לעצור ולשקול מה לעשות!

אני רציתי להמשיך!

הילדים בכלל לא!

וירון הסביר שאם נמשיך בשביל שמתעקל לגב האר נפספס את קו הרקיע ולכן הוא ממליץ לחזור ולחפש נקודת תצפית לזריחה

עשינו משאל וברור היה שכך כולם רוצים

אז קדימה חוזרים…

חזרנו איזה 50 מטרים והתמקמנו….

DSCN4145

אבל הקור התחיל לחלחל לעצמות !

התישבנו כולם כגוש אחד על מנת לשמור על חום גוף!

20150313_074540

לעינב היה הכי קררררררר והיא סבלה!…תמיד לה הכי קר!

אבל מה לא עושים להנציח את הרגע בחיוך….

20150313_074603

אף פעם אנו לא מבינים האם זה בגלל שהיא לא התלבשה טוב או שזה נתוני  הרזון:-)

ואיך שהיה קר שם…אפילו לי!!

הקור הזדחל עצמותיכל כך חזק שבאיזה שלב הפסקתי להרגיש את בהונות רגליי ונלחצתי כהוגן!

לקחתי את עינב והתחלתי לנתר ולרוץ עימה על מנת להמריץ את מחזור הדם….אך זה לא הועיל כל כך!

הבנתי מה עינב מרגישה!

ואט אט הזריחה עלתה ו…ההתרגשות מיפי הבריאה היתה בסף גבוה !

DSCN4136DSCN4134

בנתחלה רק קו האופק התבהר…

DSCN414320150313_074732DSCN4142

עקבנו מרותקים אחר כל שלב ושלב

DSCN4165DSCN4179DSCN4173

DSCN4157DSCN4162

אלו לא תמונות אומנות!

כך נראו השמים בדיוק!

 DSCN4176DSCN4178

DSCN4197DSCN4180

 

DSCN4191DSCN4193

DSCN4203DSCN4198

DSCN4217DSCN4199

למרות האצבעות הקופאות לא הפסקנו לצלם את יפי הבריאה

DSCN4189

ובשביל הצילומים מנגבים דמעות….!

DSCN433020150313_074249

עשינו זאת!!

אני הייתי כל כך גאה בזה ששרדתי עד כה באופן נאות …ויותר מזה אם הייתי נדרשת להמשיך לטפס הייתי מצליחה !

עמדנו בזריחה קפואים וכל כך גאים שהגענו עד הלום!!!

DSCN4185

זו היתה משימה משפחתית ועשינו זאת!!

DSCN4292

סף הקיפאון היה גדול אך חיכינו עד שהשמש תטפס באופן מלא ואז התחלנו לנוע!

DSCN4293DSCN4171

התחלנו לנוע כשהשבילים עדיין מוארים מאור המיוחש של הזריחה

אור אדמדם יפיפה…

DSCN4222DSCN4210

DSCN4214DSCN4212

 תחושת הניצחון הורגשה על כולם

ממש אחוות משפחה על ההצלחה בכיבוש פסגת ההר

DSCN4271 DSCN4265   DSCN4256  DSCN4252 DSCN4250 DSCN4253

 

DSCN4245 DSCN4228

ורגלי הבהונות שלי עוד קפואות…

DSCN4239

כל כך הרבה זמן לקח עד שהן הפשירו כל צעד כאב לי  כל כך… כאילו הלכתי על קרשים!

יש לנו עוד 4 שעות ירידה

 DSCN4335DSCN4311

גם לירון היה קשה אך הוא לא צייץ בניגוד אלי שהתלוננתי על ברכי הדואבות!

DSCN4360

התחלנו להגביר קצב….עינב רצתה לצאת בריצה  ללא הפסקה עד החניון למטה ואנו עצרנו  מבעדה

DSCN4362DSCN4283

מי יודע מה עלול לקרות…

סמכתי על כך שככל שהשמש תעלה נפשיר יותר וכך היה …

אבל הירידה לי תמיד תהיה יותר קשה!

השחתי לירון על

איך שכאבו לי הברכיים!!

DSCN4296

צעדתי בירידה בזהירות יתרה!עם 2 מקלות הליכה!

DSCN4306

הילדים עשו זאת כמו פנתרים

DSCN4327

לאורך כל הדרך ראינו את החניון שלנו  …למטה למטה…

DSCN4302DSCN4287

וככל שירדנו הוא גדל וגדל והילדים כבר רצו להיות שם והגבירו קצב!

DSCN4290DSCN4301

כאן ,המוט הליכה מאוד סייע לי!

DSCN4278DSCN4231

לאט לאט …כמו שצפיתי כולם התחילו להתפשט נהיה להם חם!

DSCN4355

ועינב התחילה לחייך!…נהיה לה חם!

DSCN4331

קיווינו  שלא נפספס את חברנו למסע השכנים בקרוואן הסמוך ועקבנו אחריהם ממרומי מורד ההר.

היה חשוב לנו להיפרד מהם ועליהם נספר בנפרד בסיפורי דרך!

הראשון שהגיע לקמפ היה תמיר והוא הצליח לזהות  שהם מתחילים לנוע ורץ לקראתם!

הוא תפס אותם ממש ברגע האחרון

וכולנו הגענו להיפרד מהם ולהחליף דרכי התקשרות

DSCN4365

הם בלי מכשירי טלפון ורק עם  אינטרנט….

נפרדנו מהם לשלום

והצטלמנו תמונת סיום!

DSCN4368

עשינו זאת!

משפחה בהפרעה!

כולם היו תשושים ועייפים הגענו יחסית מוקדם  השעה 10:00

יום שישי ווכל דקה הייתה חשובה!

נכנסתי להתארגן לשבת והילדים נפלו שדודים למנוחה

כל כך הייתי מלאת גאווה על כך ששרדתי את זה בכבוד!

ועוד יותר שסיימנו חוויה משפחתית מגבשת זו  מלאי חוויות

ובאמירה המוסכמת על כולם

"חוויה בלתי נשכחת!"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments are closed.