יום שלישי היום, 29 לאוגוסט 2014. היום חברים שלנו מנחושה – יזהר ודפנה יהב וחמשת ילדיהם מגיעים ללאס וגאס במסגרת טיול של כחודש וחצי… כבר חודשים לפני אנו משוחחים מה הסיכוי שנפגש בארה"ב לאס וגס. ותמיד אני חשבתי שהסיכוי הוא נמוך…. אבל מי יודע? הגיע הרגע אנו בקשר כבר מתחילת השבוע להבין מה הסיכוי שהם עומדים בתוכנית ואכן כך. בדיוק ביום שאנו יוצאים הם מתכוונים להגיע…. ואנחנו פותחים את יום שלישי בהתקנת הצליה החסרה לקרוואן ,כך שהלוז יציאה מתעכב ולו"ז המםגש דגל. לאחר התקנת הצליה אנו יוצאים לקניות אחרונות בוולמרט וכבר יוצרים קשר לומר לזוג יהב שכנראה לא נצליח… כי אנו בחניון וולמרט והם עוד בדרכים… ואז יהב משוחח עם ירון ואומר לו שימתין כמעט כי הם אוטוטו מגיעים. טוב..בינתיים החלטנו להמתין במנוחה קלה של שנת צהריים ואמרנו לילדים שיעירו אותנו כי בסביבות 16:00 הם יגיעו. אז אנו ישנו והתעוררנו קצת באיחור ופתאום אני רואה רכב עם דגל ישראל גדול תלוי בפנים . אני קוראת לכולם הם הגיעו! הם הגיעו! לא יאמן כי יסופר! מה הסיכוי שחברים מאותו הכפר יצליחו להיפגש בלאס וגאס . הזמנו אותם לתוך הקרוואן שקצת יחושו רגע לפני שהם נכנסים להרפתקאה הזו… בינתיים ירון פתח אבטיח שממש מזכיר את ישראל… ישבנו צחקנו והעברנו חוויות שרק ישראלים עוברים:
- זה שאין סחבה..והם לא יודעים לנקות
- זה שבקבוקי המים מינרלים שלהם ממש נמעכים ואי אפשר למלא אותם
- זה הישראלים עם תרמילים על כתפיים יוצאים לטייל והאמריקאים עם ארנק בלבד….את הכל הם קונים
לאחר מפגש פסגה זה אשר לולא יזהר לא היה מתעקש לא היה קורה…. יחדיו הצטלמנו לדרך צלחה וכל אחד יצא לדרכו…