אספר לכם על חווית מקלחת בעלטה בחצי הלילה
יום ראשון 17/8/2014 הגענו ליילוסטון
גולת הכותרת בארה"ב.
שמורה כמעט בחצי הגודל של ארץ ישראל.
אנו, שהגענו לשנה טיול החלטנו להקדיש לה 8 ימים ולא 5 ימים מה שתייר משקיע בד"כ מקדיש לשמורה זו.
הכינו אותנו לחווית נופים בלתי נתפסת ושלא תאמן.
הכינו אותנו גם לגודל השמורה (ולכן הזמנו קמפים לאתרים סובבי שמורה)
הכינו אותנו של בכל קמפ יש מקלחות.
הכינו אותנו שגם התקשורת מאד קשה ובלתי אפשרית.
הכינו אותנו לשקנות מצרכי מזון כשרים זה בלתי אפשרי.
כלומר מצפים לנו 8 ימים של חוויה בלתי נשכחת!
אך למה לא הכינו אותנו ?
זה לגודל חניוני קמפ ולחווית המקלחות.
בערב הראשון שלנו ב"גרנט קמפ" נקלטנו בקמפ קיבלנו מפה הכוללת מיפוי מס' החלקה של הקרוואן, מיפוי המקלחות והשרותים
וכן כרטיס מקלחות.
הסתבר שבקמפ זה המקלחות הינם בתשלום ע"י כרטסיה .
ירון אישי שראה שהמקלחת ממוקמת בחלקה הרחוקה מהחלקה שלנו רכש כרטיה של 2 מקלחות.
לי ולו בלבד,
במטרה לוותר לילדים על מקלחות הערב וכשאנו חושבים על המרחק, החשיכה ומזג האויר הקריר הזה.
(כמובן שתמיד אפשר להתקלח במקלחת קצרה ומזרזפת בקרוואן)
וזהו…
. הגיע רגע מקלחות.
הילדים נשפכו רק בחצות.
ורק בחצות התארגנו למקלחות.
הכנו תרמיל גב הכולל כל אביזרי מקלחת … כי אנו נוסעים באופניים.
בדקנו תקינות אופניים.
התלבשנו טוב טוב כי היה קר כל כך! כולל צעיפים לכסות את הראש והצאוור לפני ואחרי מקלחת.
הצטיידנו בפנסים. אני בפנס ראש וירון אישי בפנס ידני התקוע בפיו על מנת לראות את הדרך.
יצאנו מהקרוואן לשקט ועלטה גמורה.
ביקשתי שירון יוביל את הדרך כי אני לא מכירה את הדרך ולא רואה כלום…
ויצאנו לדרך…
כבר שהתחלתי לנסוע חשבתי לעצמי שזו חוויה ממש הזויה!
לדווש כך באופניים ולהתאמץ להגיע למקלחות-
באופניים
בחצות הליל
בעלטה הזו
בקור הזה
ובפנס ראש אשר תקוע בפה…
כמו תמיד סמכתי על ירון אישי שימצא את הדרך למקלחות ואכן בנסיעה על כורכר יצאנו מחלקת הקמפ שלנו לכביש אספלט אשר יוביל אותנו לחלקת המקלחות.
הסתבר שגרנט קמפ מונה כ- 400 חלקות לינה כך שאנו התחלנו בנסיעה ארוכה.
כביש האספלט היה חשוך וריק לחלוטין בחצות. רק שני רוכבי אופניים מטורפים עטופים בצעיפים על ראשם נוסעים בו…
והדרך לא נגמרת!
"במפר" ראשון והפנס שעל ראשי משנה זוית בפתאומיות לקרקע ואני פשוט מפסיקה לראות …פשוט חשיכה!
ביד אחת אני מכוונת את הפנס בזהירות לא להתהפך (כי ביד אחת אני לא מיומנת לנהוג) והמשכתי לדרך בלב הולם!
כל עוד היה מישור התגלגלתי בהזיה אך כשהכביש התחיל בעליה התחלתי בהזיה להתנשף ואמרתי לעצמי זה לא באמת קורה.
באיזה שלב בעליה…ירדתי מהאופניים והתחלתי ללכת ברגל כשהאופניים לצידי.
ירון אישי כאות הזדהות עימי וגם על מנת לא להשאיר אותי בדד ,נהג גם כךהפסקתי לספור דקות…
באיזה שלב שוב עלינו על האופניים והתגלגלנו נסענו…חצינו גשר…ושוב נסענו ואני אחרי ירון, מחכה שירון יאט ,יפנה מהאספלט ויציין שהגענו.
הדרך לא נגמרה והמקלחות לא נראו באופק.
ובסוף זה קרה…עשר דקות שנמשכו נצח
באופניים
בחצות הליל
בעלטה הזו
בקור הזה
ובפנס ראש אשר תקוע בפה…
ואז אנו מחנים את האופניים במתקן האופניים ומחפשים את המקלחות הפעילות כשהדממה ושאנו לבד… מטרידים מאד!
מהר מאד גילינו שהמקלחות קיימות ומסלולי התורים כמו בבית מלון קיימים אך הכל שקט שומם וסגור.
ה"דור מן " לא נמצא
בדקנו האם הוגדרו שעות למקלחת ולא ראינו שזה צויין באף מקום!
לא בשילוט במקום ולא בכרטיס מקלחת.
מהר מאד הבנו שכל הנסיעה ההזויה היתה לריק וצריך להתחיל את הנסיעה ההזויה חזור.
בליבי חשבתי שאיזה מזל שהנתיב חזרה יהיה בירידה…
ושוב שני רוכבים הזויים באמצע הטבע
באופניים
בחצות הליל
בעלטה הזו
בקור הזה
ובפנס ראש אשר תקוע בפה…
רק שהפעם אני מבחינה בהלומת אור נוסעת מאחורי ואז אני מבינה שרכב מתקרב!
אני וירון נצמדים לימין והרכב מאט מאד אך לא עוקף ..ממש אדיבים האמריקאים!
עוד רגע ואני נופלת לשוליים!
סוף סוף הם עוקפים אותנו ואני חשבתי לעצמי…מעניין מה הם חושבים לעצמם על
שני רוכבים הזויים באמצע הטבע
באופניים
בחצות הליל
בעלטה הזו
בקור הזה
ובפנס ראש אשר תקוע בפה…
ירון הצליח לנווט חזרה ולהגיע לחלקה שלנו.
סוף טוב הכל טוב לא התברברנו והגענו לחניון קמפ…
והסתפקנו במקלחת דלה מזרזפת בקרוואן.
חוויה שלא תשכח לעד!!!